לפעול בכל הזירות

פרשת צו ממשיכה לדבר על מלאכת הקורבנות. כשהאדם בא להקריב קרבן, אחת הפעולות החשובות בהקרבה היא ה'סמיכה'. כך כתוב: "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו". חז"ל מלמדים אותנו שאת הסמיכה על ראש הקרבן צריך לעשות בשתי ידיים ובחוזקה. על האדם ממש להישען על הבהמה על מנת לסמוך את ידיו עליה. מסכנה הבהמה, בשביל מה?

בחסידות נותנים הסתכלות פנימית ומיוחדת על כל סיפור הקרבת הקרבן: האדם שבא לבית המקדש להקריב את בהמתו בא להקריב לה' את הצד הבהמי שבו, את הנפש הבהמית שלו. הוא סומך את שתי ידיו עליו ומתוודה. כשהאדם מתוודה על חטא שעשה, הוא לא מבקש לכפר רק על החטא הספציפי ההוא אלא הוא מביא אתו את כל הבהמה, את כל הצד הלא-מתוקן שבו שגרם לו לעבור על אותו החטא.

מה הסמיכה של האדם עושה לבהמה? מכניעה אותה. הסמיכה היא פעולה מעשית שמשקפת את הפעולה הפנימית אותה האדם עושה בתוכו פנימה, להכניע את הצד הבהמי שבו. כשהאדם נשען על הבהמה בכל כוחו הוא מגביר את הצד האלקי המתוקן, צד האדם שבו, על הבהמה, הצד הבהמי שבו. ההכנעה לא באה כדי להשפיל או לזלזל, אלא להגביר על ידה את הצד הטוב שבנפש וכך להאיר גם את הצד הבהמי שישרת את הצד של הקדושה. נסו לתאר בדמיונכם איך הפעולה הפנימית הזו מתרחשת כשהאדם בבית המקדש נשען על בהמתו ומתוודה.

כשה' רואה שהאדם מתקן את עצמו ומתוודה עם שתי ידיו, עם כל כוחותיו לזה הוא מחכה. "ונרצה לו לכפר עליו", הוא מנקה את האדם מכל הפגמים הלא-מתוקנים שבו. עבודת ההקרבה והסמיכה נעשות אצל האדם גם בעבודה הפנימית וגם בעבודה החיצונית: על האדם לתקן גם את עצמו וגם את העולם שסביבו.

חז"ל אמרו לנו ש"אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", אתם מגלים בקיום שלכם את צד האדם בעולם, האדם העליון. אומות העולם מגלות את הצד הבהמי בעולם, אך גם להם יש תיקון, והתיקון יבוא על ידנו. לפעמים הצד הבהמי מתנגד לצד האדם ואפילו נלחם בו, ועלינו לא להישאר אדישים אלא לדעת איך להכניע את הצד הבהמי ולתקן אותו.

הצד הבהמי יכול להיות מכמה סוגים של בהמות: בהמות גסות ותקיפות כמו שור שנוגח או עֵז עם עַזּוּת, ובהמות עדינות יותר כמו כבש ההולך בעדר אחרי כולם. מבין אומות העולם, הצד הבהמי החזק ביותר שנוגח ומעז להילחם בנו, אלו הערבים הנמצאים בארץ ישראל. אחריהם נמצאות המדינות הערביות מסביב, ואחריהם שאר מדינות העולם שנגדנו. בסוף נשארות המדינות שאולי אפילו מעריכות אותנו, אך הן עדיין לא ממש בצד שלנו.
אנחנו רוצים בסופו של דבר שכל אומות העולם המשקפות את הצד הבהמי, יהיו בצד שלנו, צד האדם, וירתמו לשליחות שלנו לגלות את האמונה בה' אחד בכל העולם.

את הערבים הגרים בארץ ישראל צריך להכניע ממש, עם שתי הידיים ובכל הכח, עד כדי כך שלא יהיה להם האומץ להרים יד על יהודי. הפיגוע הרצחני שקרה ביום שישי שעבר בצומת הפרסה בו שוטר במשמר הנשיאותי של אבו-מאזן יצא לפיגוע ירי ביהודים, שם נרצח הקדוש עילי דוד גרפינקל הי"ד מלמד אותנו משהו חשוב. כשבאים עם שתי הידיים להכניע את הרע, לא לחשוב שאנו באים לטפל בחטא בודד, אלא אנחנו באים לתקן את כל הצד הרע. כך כל המחבלים, מגדולם ועד קטנם, רק מראים לנו שמאחוריהם עומדת רשות שלמה של רע נגדנו ולא מספיק רק לחסל אותם אחד אחד. עלינו להתחיל להכניע ולחסל גם את כל ה'ראשים' ברשות הפלסטינית, את ראשי המדינות הערביות שקוראים ל'התנגדות' ואחר כך את כל הערבים שעומדים לימינם ותומכים בהם אפילו מעט. כך תפסיק ההתנגדות הרצחנית נגדנו.

לאחר מכן עלינו לעמוד בתוקף כנגד המדינות האנטישמיות שנגדנו, ולומר להם ללא לפחד את אמונתנו ואת שליחותנו בעולם. כך הם ילמדו מאיתנו מהי האמונה האמיתית בה' ויודו באמונתם השקרית והמקולקלת.

כלפי המדינות שלא מספיק מכירות אותנו, עלינו להשקיע ולגרום להם להטות אזן קשבת לשמוע את דבר ה', ללמוד מאיתנו את התורה התמימה איך לקדש את חייהם ולתקן יחד איתנו את העולם כולו.

את סמיכת הידיים וההכנעה עלינו לבצע בכל הזירות האפשריות, אין מוקדם ומאוחר, ואם לא עכשיו אימתי.

שבת שלום ומבורך!