עזרה ועצה להסתכל נכון // המהרש"א

הוא נישא לבתו של רבי משה ליפשיץ, רבה של בריסק, והוא ואשתו התפרנסו על ידי חותנתו מרת אידל שאף מימנה את ישיבת המהרש"א. בשל כך הזכיר אותה המהרש"א כאמו השנייה, ומכאן כינויו "אידל'ס" (יידיש: של

אידל). בשנת ה'שס"ח (1608) נפטרה מרת אידל, ועם מותה עבר לשמש כרב בחלם. לאחר מכן שימש ברבנות בלובלין, טיקטין ואוסטראה, והשתתף בוועד ארבע הארצות בירוסלב.

התפרסם בחייו במעשי חסד רבים ועל דלת ביתו נרשם הפסוק "דלתי לארח אפתחנו". כתב את ביאורו לש"ס בשם "חידושי הלכות" ו"חידושי אגדות", ובצעד יוצא דופן איחד אותם לספר אחד כדי להדגיש

את החשיבות הזהה שהוא מייחס לשני חלקי התורה. צדיקים העידו על ספרו שנכתב ברוח הקודש, והוא מראשוני בעלי הנגלה המביאים בספריהם את דעת המקובלים. נפטר בה' בכסלו שנת ה'שצ"ב (1632), ונקבר באוסטראה.

🍃🍁🍃

סיפר החת"ם סופר:

בימי המהרש"א היה איש אחד, רשע מפורסם, שהגיע זמנו והלך בדרך כל הארץ. הלך אחד מתלמידי המהרש"א ועשה מעשה, וביזה את המת בפני הרבים בעת ששכב על הארץ קודם הקבורה.

באותו הלילה נדדה שנתו של הבחור ההוא, כי הנפטר בא אליו בחלום ואמר לו: "הריני להזמין אותך לדין תורה בפני בית הדין של מעלה, על הבזיונות שביזית אותי". בבוקר התעורר הבחור, ותפעם רוחו. סיפר הבחור את החלום לאביו, ואביו הרגיעו ש'חלומות שוא ידברו' וכדומה, ונרגע. אך המחזה נשנה במשך שלושה לילות, והבחור אף החל לרעוד מתוך חולי.

החליטו משפחתו של הבחור לפנות אל רבנו המהרש"א, כדי שיאמר להם מה לעשות. כשבאו אל המהרש"א הורה לבחור שיישאר ללון בביתו, וציווה לאנשי ביתו שכאשר יתעורר הבחור מפחד ובהלה, יודיעו ויקראו לו. ואכן כך היה, באמצע הלילה התעורר הבחור מפחד ואימה ותכף קראו למהרש"א. ניגש המהרש"א אל מיטת הבחור, והתחיל לדבר אל המת: "מה אתה רוצה ממנו?" ענה המת: "הוא ביזה אותי!" אמר לו המהרש"א: "האם זה לא מגיע לך?! הרי היית רשע גמור כל ימי חייך!" ענה המת: "זה לא מגיע לי, ולא הייתי רשע גמור.

"אספר לך, פעם אחת ראיתי יהודי תלמיד חכם נופל לתוך נהר וכמעט שטבע. סיכנתי את חיי והצלתי את חייו, ומאז נעשינו לרעים אהובים. עשינו בינינו הסכם ושותפות 'יששכר וזבולון', ותמכתי ופרנסתי אותו כל חיי. כשבאתי לעולם העליון, קיבלו את פני בכבוד מלכים כראוי לתלמיד חכם גדול, ולא הזכירו לי כלל את עוונותי. כי המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ועוד שהיה לי חלק גדול בכל התורה שלו ויש לי דין של תלמיד חכם. לכן אני תובע את הבחור לדין תורה, כדין המבזה תלמיד חכם…"

כששמע זאת המהרש"א ענה כנגדו דברים נחרצים: "שמע נא, לאמיתו של דבר יש לך משא כבד של עבירות. אך אי אפשר לתבוע אותך, כי המעשים טובים שעשית עשו מחיצה גדולה בינך ובין הס"מ וכל המקטרגים עליך. אך דע, שעוונותיך לא נמחקו כלל וכלל, ועכשיו רוצה השטן להכשיל אותך שאתה תגרום שהבחור ימות, ואז יקטרג עליך מדה כנגד מדה: כלומר, נכון שהצלת את התלמיד חכם ההוא, אבל עכשיו אתה רוצה להמית תלמיד חכם ודבר זה יפיל את המחיצה המגינה עליך ויפקדו עליך את כל עוונותיך. לכן, אנא בבקשה ממך, אל תעשה מעשה כסיל ותאבד את עצמך לדעת. מחול לו, ויערב גם לך!" נענה המת למהרש"א, והבחור שב לאיתנו.

🌱🌾🌱

🍷

לפעמים מפתה אותנו המבט החיצוני להטיל דופי ביהודים אחרים, הנראים נחותים מאיתנו. אולם כאן, כמו בכל סיפור טוב, מתברר כי מראית העין היא טעות גדולה: יהודי שבעולם הזה נחשב לרשע גמור, הראוי לבזיון המת, הוא למעשה בעל זכויות עצומות ומסירות נפש גדולה. ומצד שני המת שנמצא כעת בעולם העליון ובנה סביבו חומה בעמל גדול, לא יודע שעדיין הוא מוטל על כף המאזניים ומנסים לארוב לו ולהפילו.

אפשר לומר בתמצות את הלקח מתוך הסיפור במילה אחת: שפלות. אם היה התלמיד מודע למגבלות ההבנה שלו בכלל, ובפרט ביהודי אחר, לא היה מבזה אפילו רשע. אם היה הנפטר מודע לכך שגן העדן שלו הוא מתנת חינם מאת ה', לא היה עושה פעולות העלולות לערער את כפות המאזניים. בעולם הזה וגם בעולם העליון, לעולם אינך יודע.

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •