האמנות לצייר את החיים // הצייר החסיד ברוך נחשון ע"ה

היום, ח' בתשרי, הוא יום האזכרה הראשון לחסיד המופלא ר' ברוך נחשון, שיותר מאלף הציורים שלו הנמצאים בכל מקום – מופיעים כאן למטה השראה של אור זך מהעולמות העליונים.

🍃🍁🍃

פעם אחת היה לי לפני שנתיים (בשנת תשע"ג) הרצאה בבית הכנסת הנשיא בירושלים, מקום נכבד. ואני אף פעם לא מכין את עצמי לשום הרצאה באופן עקרוני, כי האח שלי הפרופסור מכין כל דבר בכתב, והיות שאני בדיוק ההיפך ממנו אז אני לא מכין שום דבר בכתב, אני אומר: "ריבונו של עולם, תן שכל!"

ואז אני אומר בהתחלה: "אני בשנת אבל". כל האנטלגנטים שישבו מולי הסתכלו, 'זה פתיחה להרצאה? ככה בן אדם מדבר? שמענו שהמפורסם יבוא, וככה הוא מדבר?!'. המשכתי: "הגננת שלי נפטרה לפני שבוע. ומאז ועד היום לא פסק הקשר. היא נתנה לי את החיים שלי, והיא הבינה אותי, והיא הרגישה אותי, והיא נתנה לי את הצבעים, ומאז אני בתחום הזה".

יש פסוק בתהלים: "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני". הרגשתי את עצמי נידח מהיום שנולדתי, שום קשר לא עם אבא ואמא, לא עם האח היחיד שיש, עד היום הזה.

הייתי אצל הרבי בפעם הראשונה שלש שעות, והרבי אמר לי ש"לתיקון הנשמה שלי עליי לצייר", מה שנקרא "אמנות יפה על טהרת הקודש".

והרבי שלח אותי ללמוד אמנות במשך שנה, והוא הביא אותי לאמן בשם חיים גרוס, שרצה להעניק לי שלש מלגות באקדמיה שהוא לימד. שאלתי אותו את תוכן הלימודים, ואז הסתבר לי שלפי ההלכה אני לא אוכל להשתתף בזה, אז אמרתי לו: "תודה אדני!". הוא אמר לי את המילים: "איש צעיר, הרבי מליובאוויטש מבין בהלכה, חיים גרוס מבין באמנות".

עברו 15 שנה, הלכתי עם ה'ירא שמים' (חיים גרוס) פעם שניה. מסתכל באיזה אלבום קטן, ואומר: "אני זוכר את מה שאמרתי לך, אבל הרבי מליובאוויטש צדק!" שאלתי: "למה?" אז הוא ענה: "אתה אדם חופשי. אם היית לומד אצל הפרופסורים היית מקבל את הקו שלהם. והיות שאין לך שום קו, אתה עושה מה שאתה רוצה". זו היתה ה'דיפלומה'.

תמיד הרגשתי את הנושא של הדיכאון של מצרים, וכל הזמן רציתי לצאת מתוך המצרים החוצה. ולכן בתחילת העבודה עם צבע ציירתי הרבה בנושא של יציאת מצרים, כי אני למעשה תרגמתי את עצמי. רק אמרתי- מספיק עם החושך! הכרנו אותם (את המיצרים), חלאס! באו נתחיל להפוך את הגלגל, נתחיל לחפש משהו פוזטיבי.

יום אחד היינו יורדים למערת המכפלה, ואני בשקט מגיע ל"אופנים וחיות הקודש" (בברכות קריאת שמע) ופתאום פרק יחזקאל, "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים". פתאום אחד צועק 'עשירי! מניין!' – הרס לי את הכל! אבל החיזיון נשאר. ועשיתי את זה…

יום אחד טלפון, קרית ים, חיפה, מספרת חיילית משוחררת: "היה לי פעמיים ניתוח לב פתוח, מוות קליני. ראיתי ציורים שלך אפשר לבוא?" היא הגיעה אליי ראתה את זה, אז היא אומרת: "אני הייתי שם, יש לך מזל שהגעת לזה בתפילה ולא בניתוח לב פתוח".

(מתוך הסרט "ברוך נחשון. או בקיצור- "סבא")

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •

זהו ציור ה'מראות אלקים':

קרדיט: נחשון ארט