באהלי צדיקים – סיפורים עם ניחוח עתיק

גאוה ותאוה בקדושה // הרבי הרש"ב מליובאוויטש

רבי שלום דובער שניאורסון, הרש"ב, היה החמישי בשושלת אדמור"י חב"ד, נולד בשנת תרכ"א ונפטר ביום ב' בניסן תר"פ. נודע כמעמיק גדול בתורת החסידות, 'הרמב"ם של החסידות', היה מנהיג ציבור ומייסד ישיבת 'תומכי תמימים'. בנו יחידו היה רבי יוסף יצחק, הרבי הריי"צ.

בשנת ה'תר"צ, כשהיה הרבי הריי"צ בברוקלין, התארח אצלו החסיד רבי זלמן הבלין בליל הסדר. שאל אותו הרבי אם הוא היה בשנת תרנ"ח עם אביו הרבי הרש"ב בנאות דשא (מקום הבראה). השיב רבי זלמן: אספר לך מה היה שם.

החסיד ר' בערל מבשינקוביץ' הלך ברגל מעירו לליובאוויטש אל הרבי הרש"ב לשמוע ממנו חסידות. כשהגיע לליובאוויטש נודע לו שהרבי נמצא בנאות דשא, ארז את חפציו והלך ברגל לנאות דשא. בבואו לשם, שמע שהרבי הודיע שלא יאמר חסידות והצטער מאוד, הרי לשם כך כך הטלטל בדרכים ימים ארוכים, כדי לשמוע חסידות מהרבי. וכך ישב עצוב ומדוכדך.

באותו מקום היה יהודי כפרי, איש פשוט אך שומר תורה ומצוות, שהיה מביא בכל יום מוצרי חלב מתוצרת עצמית לרבי, וגם היה דואג לאסוף יהודים לבית הרבי כדי שיהיה לרבי מניין להתפלל. כשראה היהודי הפשוט שר' בערל יושב ודואג, חשב אולי חסר לו משהו. פנה אליו ושאלו "אולי אתה צריך עזרה, מקום לישון, או אולי כסף או אוכל?" "לא חסר לי מאומה", ענה ר' בערל, "אבל אני מאוד רוצה לשמוע מאמר חסידות מהרבי! כל כך הרבה התייגעתי והתאמצתי להגיע הנה, ולבסוף לא השגתי כלום".

היהודי לא חשב הרבה, וכיון שהיה כבן בית אצל הרבי, נכנס מיד לרבי ואמר לו "יש כאן אורח שיש לו צער גדול מכך שלא יוכל לשמוע חסידות מפי הרבי. כשאני רואה יהודי שרוי בצער ואני יכול לעזור – אני עוזר, אני נותן לו ביצים, חמאה וחלב. והרי אתה רבי, אתה יכול לעזור ליהודי הזה ולומר חסידות – ומדוע אינך עוזר?" לא עברה שעה ארוכה והרבי הודיע שיאמר מאמר חסידות.

לאחר ששמע ר' בערל את המאמר שאמר הרבי, אורו פניו והיה שרוי בשמחה גדולה. כשראה זאת היהודי הכפרי – נכנס מיד בשנית אל הרבי, וסיפר לו מתוך התפעלות שהמאמר גרם תענוג גדול לר' בערל, וביקש מהרבי ברכה שתהיה לו שמחה ותענוג בגן עדן כמו שיש לר' בערל מהחסידות… ענה לו הרבי "עבור כל פעם שאומרים ומסיימים את התהלים בעולם הזה – נותנים לאדם שכר ומלמדים אותו פירוש חדש לתהלים בגן עדן". כשיצא היהודי מהרבי, החל לומר תהלים בהתלהבות עצומה… כשראה אותו אחד החסידים שאלו מדוע פתאום באמצע היום החל לומר תהלים בהתלהבות כל כך גדולה, וסיפר לו היהודי את כל העניין

(שמועות וסיפורים ח"ג)

🍷

לחסיד ר' בערל היה 'תאוה' לשמוע חסידות. ליהודי הכפרי היתה עזות, כעין גאוה, כלפי הרבי. עיקר התיקון של מדות הגאוה והתאוה הוא על ידי הבעתם בעבודת ה' טהורה – גאוה טובה בעבודת ה', "ויגבה לבו בדרכי הוי'", ו"אל יבוש מפני המלעיגים"; תאוה לתורת ה' ולפנימיות התורה הנאמרת על ידי הצדיקים שבדור, "תאות צדיקים אך טוב".

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

הפיצו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •