שיהיה משקה לכתחילה // הרבי מהר"ש מליובאוויטש

פעם בא חסיד מאיזו עיירה אל הרבי מהר"ש, וכשנכנס ליחידות שאל אותו הרבי האם לומדים חסידות אצלם בעיירה. ענה לו החסיד שיש ב"ה שיעור קבוע בחסידות – בכל מוצאי שבת עושים שיעור אצל אחד מהחסידים בביתו ולומדים לקוטי תורה (של אדמו"ר הזקן). הוסיף החסיד ואמר שבשביל לשמח את הבאים ללמוד מביאים בכל פעם פאנצ' (סוג של משקה) לשיעור, ובזכות זה מגיעים הרבה חסידים לשיעור.

הרבי הקשיב, ואחר כך שאל: "חייבים את המשקה הזה? הרי זה מותרות, זה כמו איזו תאוה. גם אם המשקה מאה אחוז כשר זה לא מתאים לחסידים בדרך כלל" – ולבסוף הציע: "תמשיכו בשיעור, זה טוב מאוד, אבל כדאי שיהיה בלי המשקה".

החסיד כמובן שמע לעצת הרבי. כנראה שהוא אחראי על השיעור ובאמת בשבוע שלאחר מכן הפסיקו להביא את המשקה לשיעור. באותו השבוע באו פחות חסידים, וכך בשבוע שלאחר כך פחת והלך עד שאחרי כמה שבועות הפסיקו כלל להגיע חסידים לשיעור.

כעבור כמה זמן נסע אותו חסיד שוב לרבי. שאל אותו הרבי: "מה עם השיעור הקבוע של מוצאי שבת?" סיפר לו החסיד את האמת, שמאז שהפסיקו להביא את המשקה לשיעור לאט לאט הפסיקו החסידים להגיע עד שהשיעור התבטל לגמרי. הרבי מהר"ש לקח את זה ללב ואמר לחסיד: "אם החסידים צריכים לשתות פאנצ' (משקה) בשביל שיהיה להם חשק לבוא להתוועדות וללימוד – אדרבה, שיהיה פאנצ' לכתחילה! הכי טוב ושיבואו ללמוד חסידות". (וכנראה שאחר כך באו אפילו יותר מההתחלה).

🍷

זה סיפור של חסד, חסד זה להקל על היהודים. כמו אברהם אבינו, שהיה מזמין לביתו אנשים לאכול ולשתות ואז אומר לברך את ה' – נתן להם הרבה אוכל הכי טוב כדי שבסוף יברכו ה'.

כך אמר הבעל שם טוב, שקודם צריך לעשות ליהודי טובה בגשמיות, ואחר כך טובה ברוחניות. זה סיפור של חסד גשמי בשביל שיהודי ירצה ללמוד תורה.

זה קצת מזכיר את ההוראה של הרמב"ם, שצריך לתת לילד סוכריה בשביל שירצה ללמוד, עד שילמד "לשמה". לומדים שבמשך הדורות כולנו נהייים יותר ויותר ילדים – גם החסידים הכי גדולים – זה המכנה המשותף השוה לכולם, שצריך לתת סוכריה, איזה תענוג גשמי ואז להשקיע בלימוד התורה.

(סיפורי צדיקים עם ביאור מהרב יצחק גינזבורג)

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •