ניגונים שמביאים משיח | רבי יצחק אייזיק מקאליב

כשחזר הבעש"ט הקדוש מהנסיעה לארצנו הקדושה תובב"א (נסיעה שלאה צליחה כידוע), עבר דרך הונגריה. הוא הגיע לעיר סרנץ' במחוז 'זמפלן', ובאותו יום היה יום השוק. בערב אסף את בני העיר ואמר דרשה. בתוך דבריו הקדושים אמר: "יש בין העם חכמים, והם הולכים אל השוק ועושים שם מסחר, ואחר כך הם הולכים לאכול ולשתות, לשמוע כלי זמר, ולהתענג בתענוגים".

"מה שאין כן השוטים – הם הולכים להיפוך, אשר עוד בדרך הליכתם אל השוק, עוד טרם עשו מסחר, כבר הם הולכים אל כלי הזמר, ומאבדים שם את הונם וממונם באכילה ושתיה ושאר תענוגי הבלים, ונשארים ככלי ריק בלי פרוטה לפורטה. נמצא שהם מאבדים גם את השוק".
כך המשיל משלו בדרך מוסר על אלה אשר מאבדים עולם נצחי, חיי עולם הבא, בשביל תענוגי עולם עובר, העולם הזה.

במשך שהותו בעיר התאכסן בבית הנגיד הקצין הרב משה יחזקאל, יהודי מכניס אורחים גדול, וקירב אותו הבעש"ט מאד. טרם המשיך הבעש"ט הקדוש את דרכו הלאה, פתח בכבוד אכסניא, למסור להם את תודתו וברכתו על הטוב אשר גמלו עמו. ושאל אותם: "מה בקשתכם?" ענו ואמרו שהם חשוכי בנים ר"ל, והם מבקשים להיפקד בדבר ישועה ורחמים בזרעא חייא וקיימא.

השיב להם הבעש"ט שאם הם מסכימים לאבד את כל רכושם, יוושעו בעזר השם יתברך בזרע של קיימא, והסכימו שניהם לדבר. אחר כך הוסיף ואמר להם, שיוולד להם בן אשר יאיר את כל העולם כולו.

כך הוה, ובשנת תקי"א נפקדו ר' משה יחזקאל ואשתו מרת ריזל בבן זכר, וקראו את שמו יצחק אייזיק. אולם זמן קצר לאחר שנולד הילד נפטר האב, אשר בנתיים גם נהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו, וכשגדל הילד היה עוזר לפרנסת אמו העניה על ידי עבודתו במרעה הצאן.

נפלאים היו דרכיו של הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק
מקאליב בניגוני חול אשר שמע מפי רועי צאן, והכניסם אל הקדושה.
דוגמא לכך היא סיפור מיוחד שהיה ידוע בעולם:

פעם אחת שמע מרועה צאן איך שהוא מנגן בחליל שלו את הניגון המלא רגש: "שדה שדה, כמה גדול אתה וכו'…". כשהגיעה השירה הזאת לאזניו, ניגש אל
הרועה, הושיט לו מטבע, וביקש ממנו שיואיל לשורר את הניגון פעם שניה. כאשר סיים הרועה לנגן זאת, זרק הרבי את עצמו על הקרקע והתחיל לשורר בלב מלא רגש וגעגועים בניגונו של הרועה, אבל בנוסח שונה: גלות גלות כמה ארוכה את, שכינה הקדושה כמה רחוקה את, אילו היו מסירים את הגלות, היינו מתאחדים כולנו יחד…".

אחר כך ציוה שוב לרועה שישורר את ניגונו, אמנם כבר לא ידע לשוררו, כי נשכח ממנו הניגון לגמרי. אז אמר הרבי מקאליב למקורביו, שניגון זה שוררו בני ישראל על נהרות בבל, אשר שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, בעת שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו.

עוד מסופר שכאשר שמע רבי נפתלי צבי מרופשיץ את השירה הזאת בפעם הראשונה אמר, כי בשעה שהרב מקאליב מזמר ניגון זה, נעשה רעש בעולמות העליונים, ומתעורר מקור הרחמים, וכיתות כיתות של מלאכי רחמים באים לקבל את פניו של הרב הקדוש רבי לייב שרה'ס (שקירב את הרבי מקאליב והביאו אל רבו רבי שמעלקא מניקלשבורג) בהיכלו שבמרום, והם משבחים אותו ואומרים, ברוך שנתן לנו את הנפש היקרה הזאת.

הרבי מקאליב היה משורש נשמתו של דוד מלך ישראל, שהיה רועה צאן ונעים זמירות. שיריו לא היו שירי געגועים בלבד, אלא הם מביאים את המשיח בפועל ממש. היכל הנגינה, משם באו הניגונים, סמוך להיכל התשובה. התשובה משיבה את הנשמה לגן עדן וכידוע שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם – ומיד נגאלים.

על ידי הנגינה ניתן להגיע לכלות הנפש – תשוקה עזה לחרוג מן המציאות הריקה מחיות ולדבוק בה'. התשוקה הזו היא התשובה, אך יש תשוקה עליונה יותר – לא רק רצון לדבוק בה', אלא להיבלע ולהתכלל בצורה מוחלטת בה'. בשביל להביא את הגאולה אנחנו צריכים לעורר בלבנו את התשוקה העזה הזו.

(מתוך עלון נפלאות – פרשת פקודי תשפ"ב)

—
הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'

נהנתם?
שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! •