אחדות ישראל מנצחת

בתקופה האחרונה הצבא נראה חסר אונים, והמשטרה מעדיפה לברוח ממוקדי האש הבוערת. ההבלגה על הפיגועים הרצחניים היא נוראית והניסיון להשיב את השקט, השלווה ו'תחושת הבטחון' מגיעה באלימות אל היהודים בהפגנות שפשוט רוצים בטחון אמתי ושנפסיק ולהירצח בכבישים.

נעצור שניה ונכנס לסוכה יחד עם ארבעת המינים, נסתכל עליהם בהתבוננות ונראה:
כל אחד מארבעת המינים הוא צמח שונה לחלוטין, עץ אתרוג, עץ דקל, שיח הדסים ושיח ערבות. סתם ככה אין כל קשר ביניהם, גם מבחינת התכונות שלהם וגם מבחינת צורת הגידול שלהם. אז למה יש עניין בכל זאת לחבר אותם יחד ולקרב אותם כאגודה אחת אל ליבנו?

ארבעת המינים מסמלים את כל סוגי היהודים בעם ישראל, ולמרות השונות והמיוחדות של כל אחד ואחד – אנחנו מחוברים ומאוחדים יחד כי כולנו עם אחד.
בנוסף, כל אחד מהמינים משייך אותנו, עם ישראל, לאחדות מיוחדת משלו:
ההדס משייך אותנו לשורש המשותף שלנו (כמו שכל שלשה עלים יוצאים מקו אחד).
הערבה מורגשת דרך הערבוביא, כאשר כולם מתחככים בכולם ובמסלול החיים שלנו אנו נפגשים ומתחברים עם הרבה הרבה יהודים שונים ומגוונים (כמו ענפי הערבה הגדלים בצפיפות רבה).
הלולב מרמז לגאווה הפנימית הנמצאת אצל כל יהודי ויהודי, הסוד המשותף שלנו שהוא גם הטעם לחיינו כאן בעולם (כמו שדרת הלולב הזקופה).
האתרוג, (יחד עם הגאווה הפנימית שלנו כיהודים), נדמה ללב היהודי שמאחד את כולנו גם סביב הסבל המשותף של העם היהודי.

האחדות והערבות ההדדית בינינו לא נמדדת בדעה כזו או אחרת, או בצד כזה או אחר על המפה – כל יהודי הוא אח שלי כי כולנו חלק מאחדותו של ה' יתברך. לכן, אני ירגיש שלשנינו שורש משותף; שנינו נפגשים מתישהו בחיים ומתחככים אחד עם השני, אין לנו דרך מילוט מלהסתכל אחד על השני ולהחליף כמה מילים טובות; שנינו גאים במוצא היהודי שלנו ולא נפחד לזקוף את קומתנו מול האויבים; אלחם למען כל יהודי מול ערבי שינסה לפגוע בו כי אני נושא יחד אתו את הסבל המשותף שאנו שרויים בו.

אז מה הבעיה בצה"ל, שלכן הוא מאבד כל כיוון ולא מצליח לנצח את הטרור?
בשביל לנהל צבא מסודר ומאורגן צבא צריך משמעת. אבל בצה"ל ההסבר שמסביר כל חייל בשם המשמעת הזו, הוא שאסור לו להביע את דעותיו האישיות על המצב, והוא צריך לעשות בצורה עיוורת מה שמצווה עליו המפקד – כי רק ככה הצבא יוכל לפעול כיחידה אחת, למרות שלחייל אחד יש דעה כזאת ולחייל אחד דעה אחרת. כל חייל אוכל את עצמו על המצב ההזוי, ועדיין עושה מה שאומרים לו…

המשמעות של זה היא שהחייל מאבד את אישיותו, הוא עושה פקודות שמעמידות אותו בסכנה לשווא, נוגדות את מצפונו היהודי ואת האמונה בה' ופוגעת באחיו. התלכדות מלאכותית המתנכרת לזהות היהודית ברור שתעמוד חסרת אונים אל מול המצב הקשה.

מארבעת המינים אנחנו יכולים ללמוד שמה שמאחד ומלכד אותנו לפעול יחד מעל הכל הוא היותנו יהודים. כשחייל יוצא לקרב מתוך ידיעה ברורה שהוא שליח למען האחדות היהודית הזו, הוא נלחם קודם כל בשביל לתת בטחון אמיתי ושלם לאחיו היהודים, ומי שעומד מאחוריו הם כל היהודים שמצפים להצלחתו – הוא יפעל בצורה הטובה והיעילה ביותר ויביא תוצאות מהירות בשטח שיתנו הרתעה חזקה לערבים ויתנו ליהודים בטחון אמיתי וללא פחד.

הלולב נקרא גם "חרב גאווה", אז יחד עם ה'מבצע לולב' לחיילים באזור, ובלי קשר, אפשר גם להתוועד ולדבר איתם על הרעיון הזה…

שמחת תורה שמח!