רגליים של שבת // רבי שלמה קרליבך

ר' שלמה הסכים ושאל את המנהל: "כמה זמן ייקח לי להגיע משדה התעופה לבית הכנסת?".

"בערך חצי שעה נסיעה", ענה המנהל.

ר' שלמה נחת בלוס אנג'לס ביום שישי בשעה שלוש אחר הצהריים, כאשר השבת נכנסת בחמש וחצי, זמן סביר בהחלט להגיע למלונו ולהתארגן לקראת תפילת שבת שתוכננה לשמונה בערב. החבר'ה שלו מסן פרנסיסקו הגיעו כבר למלון שבו היו אמורים לשהות עמו.

הוא נסע עם מלווהו בכביש המהיר והכול זרם כמתוכנן. אחרי זמן מה פתאום התנועה החלה להיות איטית עד שנתקעה כמעט לגמרי. התברר שאירעה תאונת דרכים לפניהם ונוצר פקק גדול, ומי יודע מתי הוא ישתחרר.

השיירה הענקית בקושי זחלה. הדקות נקפו, עברה שעה ועוד שעה, כניסת שבת התקרבה ואין מוצא. בשעה חמש ורבע החליט ר' שלמה לרדת מהרכב וללכת ברגליו אל היעד. הוא ידע שזה אמור לארוך חצי שעה ברכב, ואם כן, לפי חישובו יגיעו ברגל בעוד שלוש שעות לבית הכנסת, ואולי אפילו יספיקו להגיע לתפילה בזמן.

ר' שלמה ומלווהו החלו ללכת ברגל בזריזות. ואז אירע עיכוב נוסף, קשה לא פחות מקודמו. לפתע השמיים קדרו מאוד, והחל לרדת גשם זלעפות נורא, שלא היה כמוהו באותו מקום מזה עשרות שנים…

ר' שלמה וחבריו הלכו בגשם השוטף, ובתוך זמן קצר נכנסו לתוך אפילת ליל שבת. מדי פעם שאלו שוטרי תנועה שפגשו בדרך איך להגיע אל יעדם. השוטרים היו בטוחים שהם מטורפים או מסוממים, הרי מי ילך ברגליו בחושך גמור ובמטר סוחף ויסרב לעלות על רכב?! אז הבין שלא כדאי להם לשאול יותר את שוטרי התנועה, פן יכניסו אותם לבית מעצר.

בשעה שמונה וחצי, בעודם באמצע הדרך, הגיעה מכונית עם ארבעה ילדים ונעצרה לידם. הנהג אמר שרב בית הכנסת אמר להם שר' שלמה ומלוויו הולכים ברגל בגשם שוטף, והם ביקשו להצטרף אליהם.

אט אט הגיעו מפה ומשם יהודים רבים. בתוך חצי שעה הגיעו יותר מאלף איש להצטרף למסעו הרגלי של ר' שלמה לעבר בית הכנסת בלוס אנג'לס! זה היה מחזה הזוי לגמרי, לראות כל כך הרבה אנשים לבושים חגיגית צועדים לצד הכביש בגשם זלעפות.

ר' שלמה עודד את כל הצועדים במסירות נפש באומרו: "אתם יודעים מה פירוש הדבר ללכת ברגל בגשם שוטף לכבוד שבת? זה קידוש השם הכי גדול! אין למעלה מזה!".

כל התהלוכה הענקית בראשות ר' שלמה הגיעה לאחר שבע וחצי שעות של צעדה מפרכת לבית הכנסת, כשהם רטובים עד לשד עצמותיהם. השעה הייתה רבע לאחת, אבל איש לא התייחס לכך והשמחה הרקיעה עד לב השמיים.

למרות השעה הכה מאוחרת, בית הכנסת היה מלא מפה לפה. לאחר שהחליפו את הבגדים הספוגים במים, ניגשו ר' שלמה ואנשיו לתפילה המשולבת בריקודים. בדרך כלל תפילת ליל שבת עם ר' שלמה היא חוויה מיוחדת, וכל מי שהשתתף בה לא ישכח אותה, אבל ליל השבת הזה שהסתיים בחמש לפנות בוקר היה כל כך מיוחד, שאפילו ר' שלמה לא היה מסוגל לשכוח.

כאשר נפרד מהחברים הרבים שהכיר שם, אמר לכל אחד ואחד: "אם תכתוב לי מכתבים בעתיד, אל תשכח לחתום במילים: 'רגליים של שבת'".

ואכן ר' שלמה קיבל מכתבים רבים מאותם אנשים שהשתתפו בצעדת השבת והודו לו על השבת הכי מיוחדת שהייתה להם בימי חייהם.

(על פי סיפורו של ר' שלמה קרליבך בתוכנית טלוויזיה)

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •