עידוד בעדינות | הרבנית חיה מושקא

סיפרה גברת לואיס הגר:
אמא שלי חלתה בצורה קשה מאוד בסוג נדיר של המחלה הידועה, מחלה נוראה שלעיתים קרובות מגיעה לסכנת חיים ל"ע. כולנו, כל בני המשפחה, היינו מודאגים מאוד מהעתיד ומבולבלים מההליך הרפואי, לא ידענו איזה מהלכים וטיפולים לנקוט והרופאים שלא נתנו לנו הרבה אפשרויות טובות לטיפול רק הוסיפו לתחושת החרדה והדאגה.

באותה תקופה נסעתי לניו יורק והלכתי לבקר את הרבנית. שוחחנו על מצבה של אמי ועל מה שעלינו לעשות עבורה. המצב, כאמור, היה מאוד מתוח וקשה אך כשדיברתי עם הרבנית נוכחתי לראות עד כמה היא אופטימית עם מבט חיובי.

הייתי מופתעת לראות שלפני שהגעתי היא כבר עשתה עבודת מחקר על סוג המחלה הספציפית הזו, ודאגה לספר לי על סוגי טיפולים ותרופות שונות שקיימות. למותר לציין שזה היה הרבה לפני תקופת האינטרנט, בה ניתן למצוא את כל האינפורמציה בלחיצת כפתור, הרבנית עבדה קשה ולמדה את הנושא בצורה רצינית, אני באמת לא יודעת מאיפה ואיך היא קיבלה את כל המידע, והכל בשבילנו, לסייע ולעודד את רוחנו.

בנוסף למידע הרפואי, היא שוחחה עמי על החשיבות הגדולה של חשיבה חיובית, עבורנו ועבור אמנו. ועד כמה עלינו לדאוג תמיד להיות במצב רוח חיובי ואופטימי. עזבתי את ביתה במצב רוח שונה לגמרי מכפי שנכנסתי, וסוף סוף הרגשתי מוכנה נפשית להתמודד עם האתגר העומד לפנינו. ב"ה, לאחר הליך ארוך ומורכב אמי החלימה.

…
בפעם אחרת סיפרה:
כפי שידוע לכולם, הרבי עודד ודחף את כל החסידים, אנשים נשים וטף להתעסק כמה שיותר ב'מבצעים' ולזכות יהודים בקיום המצוות. באופן אישי היתה לי דילמה שהציקה לי, מצד אחד, כחסידה של הרבי אני רוצה לעשות את מה שהרבי רוצה ממני בצורה מלאה, אך מצד שני בטבעי הייתי מאוד ביישנית וחשתי מאוד לא בנוח לגשת לנשים שאני לא מכירה, לשאול האם הם יהודים ולשוחח על קיום המצוות.
בעיה זו לא נתנה לי מנוח. כיוון שחשתי בנח לשוחח עם הרבנית, שיתפתי אותה בדילמה שלי. היא הבינה אותי מאוד, הבינה את אישיותי ואת תחושותיי ואמרה לי "עוד יבוא יום…" היא מעולם לא נתנה לי את התחושה שבושה מהתעסקות במבצעים בצורה פומבית היא בעיה או ליקוי כלשהו, אך יחד עם זאת היא עודדה אותי תמיד לנסות ולהתאמץ קצת יותר, היא עשתה זאת בכזו עדינות שאז לא חשתי בכך, אך כעת כשאני חוזרת לאותה התקופה אני רואה כיצד ע"י הרמזים העדינים והעצות המועילות עודדה אותי הרבנית להתגבר על הבושה, וגרמה לי להיות מסוגלת להתגבר על עצמי.

"אני בטוחה שאת יכולה לעשות את זה!" אמרה לי תמיד, "תנסי, תראי שאת יכולה!" היום, כיו"ר של ארגון "Care cancer Chai "ארגון שמספק עזרה ועידוד למשפחות של חולים במחלה הנוראה ל"ע, אני מוצאת את הדרכים לפרסם ולשוחח עם יהודים רבים על כמה מה'מבצעים'. כיום, ב"ה, אני הרבה יותר דומיננטית ופעילה, ואני משתדלת לנצל זאת בשביל להשפיע על משפחות רבות, משפחות הנעזרים וחבריי לעבודה, להתחזק ביהדות וקיום המצוות.
בתת המודע שלי אני תמיד שומעת את קולה של הרבנית מהדהד "אני בטוחה שאת יכולה לעשות את זה!, תנסי, תראי שאת יכולה!".

(מתוך ראיונות וכתבות של חברת JEM)

יום הולדתה:
הרבנית חיה מושקא נולדה בכ"ה אדר תרס"א, לאביה רבי יוסף יצחק, אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, ולאמה הרבנית נחמה דינה.

נקודה אישית: מהרבי החסידים קיבלו את הברכה והעידוד בברכה לרפואה ובבקשה לישועה, ואת הדחיפה וברכת הדרך לצאת לשליחות החיים. העידוד והדחיפה של הרבי היו יכולים להיות יחסית דורשים ומיידים יותר. לפעמים הדבר התפרש אצל האדם כדרישה קשה לעיכול ואולי אף פוגעת מעט.

אצל הרבנית לעומת זאת רואים עד כמה העידוד והאופטימיות היו עדינים ומתחשבים, ואת הדחיפה לשליחות נתנה כשהיא סומכת עליה לגמרי שתצליח לצאת ולעשות בכחות עצמה, גם בלי הדחיפה שלה.

הרבי נתן לחסידים את הצד הגברי, הנותן דחיפה לגלות אצל החסיד את הכחות הלא-מוגבלים והעל-אנושיים אפילו. אך הרבנית נתנה לבאים אליה את הצד הנשי, המבין ומעודד ברכות, תוך שהיא סומכת שהחסיד/ה יפעלו לגמרי בכחות עצמם.

אנו צריכים את שניהם. אך כשאנו מתקרבים יותר ויותר לגאולה השלמה, עליית המלכות ועליית האשה מתחזקים עוד ועוד, ומתבקש שנקבל ונלמד יותר על חיי הרבנית, על אישיותה והשפעתה. אולי כשיבוא המשיח, אשתו תהיה יותר דומיננטית ומשפיעה משחשבנו…