משגיח מן החלונות // רבי דוד צבי שלמה מלעלוב

רבי דוד צבי שלמה מעלוב, שנקרא ע"ש סבו רבי דוד מלעלוב, נולד בשנת תר"ד (1843) לאביו רבי אליעזר מנחם מענדל בידרמן מלעלוב, והיה הרבי הרביעי בשושלת. אמו מאטיל פייגא היתה נכדתו של החוזה מלובלין.

בהיותו בן 6 עלה אביו יחד עם סבו לארץ ישראל. בצעירותו חיפש אדמו"ר, ובהשפעת חסידי קרלין בירושלים נסע אל ה"בית אהרן" מקרלין. לאחר חזרתו לירושלים פתח בית כנסת לחסידי קרלין.

לאחר פטירת אביו סירב להיות אדמו"ר, אף שחסידי אביו דבקו בו. לאחר פטירת דודו רבי יצחק דוד, נעתר להפצרת אמו והחל לנהוג באדמו"רות, ושילב את מנהגי קרלין במנהגי לעלוב.

הוא היה ממונה על כולל ורשה ופעל להרחבת היישוב ותמיכה ביוצאי פולין. פעם לא היה ביד הכולל לשלם לנושיו, והוא הושב בכלא. הוא שוחרר לאחר מאמצי ה"שפת אמת" וה"אבני נזר" שאספו כספים לשלם את החובות. בשלב מסוים עמד בראש ישיבת חיי עולם הירושלמית.

היה נערץ על כל תושבי העיר, כולל היישוב הערבי והשלטונות הטורקיים.

דברי תורתו יצאו בספר "לקוטי דברי דוד", ירושלים תשכ"ח.

בנו וממשיך האדמו"רות אח"כ הוא רבי שמעון נתן נטע מלעלוב. נפטר בה' באלול תרע"ח (1918) ומנוחתו בהר הזיתים.

סיפר הגאון החסיד רבי שמואל אהרן וובר:

"לידתה של בתי הבכורה היתה שרשרת של נסים ונפלאות וגילויים ממרן רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זי"ע.

"הכל התחיל כאשר באחד הימים לאחר תפילת שחרית ביום ההילולא של אחד הצדיקים, הגישו תיקון, ואני הושטתי את ידי לרבינו לאמירת 'לחיים'. הוא אחז בידי והביט בי, והשיב לי בזה הלשון: "לחיים טובים ולשלום, בעתו ובזמנו ובנקל". לא הבנתי את כוונתו בדבריו, רק כעבור כמה ימים התברר שהוא ידע ראשונה מיצירת הולד, שנולדה אכן לאחר תשעה ירחי לידה. והיה הדבר לפלא.

"בעת הלידה, באתי לפני רבינו להזכיר את אשתי שהיתה מקשה ללדת מאד, ואמר לי רבי דוד'ל: "חזור לביתך ותעמוד בחוץ מול הגזוזטרא, ואמור שבע

פעמים "מזמור יענך ה' ביום צרה" (תהלים פרק כ), ואמור לא מהר ולא לאט מדי".

הלכתי לביתי ועשיתי ככל אשר דיבר, ובעת שאמרתי בפעם השביעית את הפסוק "המלך יעננו ביום קראנו", שמעתי את קול בתי הבכורה שנולדה למזל טוב. והיה לפלא.

"תיכף ומיד חזרתי אל רבינו כדי לבשרו את הבשורה טובה, ועוד טרם הספקתי להודיע לו הדבר פנה אלי בחיוך ושאל-פסק: "בת?" והיה הדבר לפלא.

"גם בענין השם היה דבר פלא- אני רציתי לקרוא לה בשם ברכה עלקא על שם סבתא מצד אשתי, אבל כשאמרתי זאת לרבינו אמר לי: "אמה (של ברכה עלקא), הרבנית הצדקת מרת פריידא גיטל, אשתו של דודי הרב הקדוש רבי יצחק דוד מלעלוב ע"ה, היתה צדיקה גדולה, מעולם לא הוציאה מפיה דבר קללה, וגם את כל ילדיה ילדה בקלות וללא שום צער וקושי כלל. הבנתי את הרמז ואכן קראתי לבתי בשם פריידא גיטל, ולפלא, כי בתי זאת גם היא ילדה את כל ילדיה בקלות.

🍷

על הפסוק: "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב, ט), וכמה מן המפרשים מסבירים שהשגחת ה' עלינו לא מסתכמת ומסתיימת בפעם אחת של השגחה, אלא מתמשכת ומתווספת בכל פעם מחדש, בקירוב יותר – "הנה זה עומד אחר כתלנו", ומתקרב עוד יותר מזה "משגיח מן החלונות", ומתקרב עוד יותר מזה "מציץ (ממש) מן החרכים".

בסיפור שלנו רואים שהצדיק הרבי מלעלוב רצה להראות לחסיד שלו שה' לא משגיח עליו רק פעם אחת – אלא בכל פעם מחדש הוא מגלה את עצמו בהפתעה, ובכל פעם יותר מקרוב.

מעניין לראות שהשגחת ה' לא מתגלית סתם, אלא במיוחד כשאנחנו מתעוררים מלמטה במעשים טובים, כשאנחנו מפתיעים אותו – הוא מפתיע אותנו ומראה לנו עד כמה גדולים חסדיו ורחמיו עלינו.

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •