להביט במקום שלא צריך להביט // כ"ק אדמו"ר הזקן

בין חסידי אדמו"ר הזקן היו גם אנשים פשוטים, ולפניהם היה אדמו"ר הזקן אומר דא"ח מאמר חסידות במיוחד. עבורם לא היו זמנים קבועים אלא כשרצה הרבי לומר לפניהם דברי חסידות היה שולח את משרתו לקבץ אותם ואז אמר לפניהם. בזמן שהיה אומר את דברי החסידות לאנשים הפשוטים, לא הרשו לזקני החסידים להיות נוכחים. אירוע זה היה נקרא "די יונגע חסידות" – "החסידים הצעירים".

פעם אחת ביקש אחד מזקני החסידים מהמשרת של אדמו"ר הזקן בקשה: "כאשר יאמר לו אדמו"ר הזקן לקבץ את ה"צעירים" שיודיע גם לו, ואז הוא יתחבא במקום מסתור ויאזין, כי גדול היה רצונו לשמוע פעם אחת את דברי החסידות שהרבי אומר לפניהם. וכן היה. פעם בשעת הצהריים כשאותו חסיד היה ישן בא המשרת והעיר אותו משנתו ואמר לו שהרבי אמר לו לקבץ את האנשים הפשוטים לאמירת חסידות. החסיד חשש שמא יאחר, לכן הזדרז והלך להסתתר במקום סתר כדי לשמוע את הרבי, ומרוב מהירות שכח ליטול את ידיו.

אדמו"ר הזקן דיבר אז על שבע מידות רעות, שאלו הן שבע האומות עמי כנען, והחסיד המתחבא בא באמצע ושמע כיצד אומר הרבי בניגון כדרכו תמיד לומר חסידות בניגון: "והאמורי – הוא האומר – יצר הרע, כשהולך האדם ברחוב, אומר הוא לפתע להביט במקום שלא צריך להביט". יותר מזה לא הספיק החסיד לשמוע, כי באמצע אמר אדמו"ר הזקן: "נודפת כאן רוח הטומאה, והלך אחרי הריח עד שבא למקום מחבואו של החסיד, הוציא אותו משם והחסיד ברח.

בהערה: מהסיפור הזה הביא החסיד ר' שמואל גרונם ראיה, שלדעת אדמו"ר הזקן גם לאחר שנת הצהריים צריך ליטול ידיים כמו לאחר שנת הלילה.

מתוך הספר "שמועות וסיפורים" חלק א

🍷

היום, יום הבהיר, הוא יום ההילולא רבה של כ"ק מורנו ורבינו אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע. בסיפור הזה אדמו"ר הזקן מסביר ומתאר, מתעכב וממחיש מהי קליפת האמורי. מה היחס לקליפה הזו יכול ללמד אותי ולעזור לי בחיים? איפה זה פוגש אותי?

קליפת האמורי מתבטאת באמירה: 'אני אומר', תחושה חזקה שאני עומד בכוחות עצמי, יש לי עמוד שידרה חזק ואני לא צריך עזרה מאחרים.

למה אמירה כזאת גורמת להביט איפה שלא צריך להביט?
יש פתגם בפי החסידים שאם רוצים לסכם במשפט, מה רצה אדמו"ר הזקן להעביר ללומד בספר התניא – הוא "אל תהיה רמאי"!
אחד שאומר את עצמו ובטוח בעצמו בלי עוררין, אליו פונה אדמו"ר הזקן ואומר לו: "אל תהיה רמאי", אל תרמה את עצמך בתחושת אומץ וגבורה שאין לך, כי אין יהודי שלא מפחד משום דבר – יכול להיות יהודי שמתגבר על הפחד, ולא בזכות עצמו אלא בזכות בטחונו בה'.

כשהאדם סומך יותר מדי על עצמו במקום לבטוח בה', הוא מרגיש שיש לו גם בעלות ויכולת על אנשים אחרים ומותר לו להביט ולהתערב במה שמתחשק לו – אין הוא מכיר את מקומו ומשפיל את עצמו בפני בוראו.

אם רוצים לתת רמז יפה ותיקון לקליפת האמורי, אומרים לו לאדם: "אל תהיה רמאי" – "תהיה ירא מאל" ויערב לך. 😃

—
הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?
שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •