ונסלח לכל עדת בני ישראל | רבי ברוך מגורליץ

סיפר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, ה"שפע חיים" מצאנז:

פעם הגיע לצאנז רב אחד תלמיד חכם ועובד ה' מהונגריה, וישב בחדר הסמוך לחדר הרבי וחיכה להיכנס אל הקודש פנימה. מכיוון שחיכה והיה עייף, נמנם קצת. ראה זאת בנו של הרבי, רבי ברוך מגורליץ, לקח מלוא חופניו פיח כבשן ומרח על פניו של אותו רב עד שהשחירו לגמרי. כשגמר את מלאכתו, העיר את הרב משנתו ואמר לו שהרבי קורא לו אליו לחדרו. הרב שלא ידע מכל הנעשה עמו, קם בבהלה ונכנס בדחילו ורחימו לקבל את פניו הקדושות של הרבי.

כשנכנס שאל אותו הרבי: "מה קרה איתך, מדוע הפנים שלך שחורות?" ענה הרב מסיח לפי תומו: "יודע אני שפניי שחורות ובשביל כך באתי אל הרבי שיורני הדרך בה אלך לטהר את פניי המלוכלכות". הבין הרבי שאותו הרב לא מודע, ושאל שוב: "אתה לא יודע שפניך מלוכלכות בפיח? יגש נא כבודו אל באר המים וירחץ את פניו". התחיל הרב לצעוק בשיברון לב: "אמנם, רבי, מאין לוקחים את המים המטהרים הללו אם לא אצל הרבי בשביל כך באתי!"

רק אחרי משא ומתן ארוך הראה לו הרבי בחוש איך שפניו מלוכלכות, ושעליו ללכת לרחוץ את עצמו במים.

המשיך ה"שפע חיים" וסיפר נראה לי בעומק כוונת קודשו של סבי, רבי ברוך מגורליץ, שברור שלא התכוון לעשות צחוק חלילה, ובפרט לרב תלמיד חכם. רבי ברוך אף אמר פעם: "מי שמרים את ידו מבלי לכוון בזה יחוד, הרי אינו בגדר סוג בן אדם".

כנראה שראה אז רבי ברוך דינים קשים וקטרוגים בשמים על כלל ישראל, והרב הוא שליח ציבור שלהם. כידוע שבימים ההם פרצו המשכילים והניאולוגים למיניהם פרצות בחומת הדת, ובמעשה הזה התכוון רבי ברוך ללמד זכות על עם ישראל חפים הם מפשע כי אינם מכירים בטומאתם, ואף כשמודיעים להם שפניהם שחורות אינם יודעים לקבל תוכחה, ואינם יודעים איך ובמה לשוב, עוברים על איסורי כריתות וסבורים הם שעושים תיקוני תשובה. "ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה".

(מתוך הספר 'לקט שושנים')

קורות חייו:
רבי ברוך מגורליץ היה בנו החמישי של רבי חיים מצאנז. נולד בשנת תק"צ ונקרא על שמו של סבו הגאון בעל ה"ברוך טעם". אביו הקדוש העיד על גדולת נשמתו, שמזה שלש מאות שנים לא ירדה נשמה גבוהה כזו לעולם הזה. נישא לפעסיל, בתו של רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, ה"ייטב לב" מסיגוט".

בהתחלה היה אב"ד ברודניק, בה כיהן אביו כרב לפני שנתקבל לאב"ד בצאנז. אחר כך התקבל רבי ברוך להיות אב"ד בגורליץ. היה ידוע בהנהגתו התקיפה, הוא לא נשא פנים לשום איש. עבודתו הקדושה היתה באופן מוצנע ונעלם מעיני הסובבים, אך עשה זאת באהבה נסתרת ועזרה לאחיו היהודים. לפי גדולי דורו היה גם גדול בתורה בחריפות ובבקיאות.

נפטר בא' אדר תרס"ו ומנוחתו בעיר גורליץ.

נקודה אישית: לימוד זכות על יהודי אחר מתחיל עוד לפני שמתעלמים מחטאיו וכביכול מלבינים אותם. גם כשרואים ממש איך שפניו שחורות ומפויחות, מגלים אליו רחמים אמיתיים ויד מושטת באהבה. בוודאי הוא אינו מודע כלל למצב הטמא בו נמצא, אז למה בכלל שיסכים לקבל ממני תוכחה… אין הוא יודע באיזה חבל להחזיק על מנת לשוב ולתקן, ובכלל בטוח שבמעשים הלא-טובים הוא מוסיף טוב בעולם. הוא פשוט אינו יודע…

כמו שה' סולח לכל עדת ישראל, מכיוון שיודע את אשר בליבם מותר גם לנו לסלוח לאחינו האהובים, כי לכל העם בשגגה.
בוודאי יתבטלו על ידי כך הרבה דינים וקיטרוגים קשים מעל עמנו.

—
הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים באהלי צדיקים – סיפורים

נהנתם? 
שתפו את זה הלאה!