השותף שלי הוא השם יתברך // ה"אוהב ישראל" מאפטא

רבי אברהם יהושע העשיל, ה"אוהב ישראל" מאפטא, ביידיש כונה גם ה"אפטער רב". נולד בשנת תק"ח (1748) ונפטר בה' בניסן תקפ"ה (1825) אביו רבי שמואל כיהן כרב בניישטאש והיה מחושבי רבני פולין.

למד אצל רבי אלימלך מליז'נסק ונודע כבקי גדול. בשנת תק"ס(1800) התמנה לרב באפטא לאחר שהיה רב לפני כן בקולבסוב. לאחר כמה שנים בתקס"ח (1808) עבר לכהן ברבנות ביאסי, בירת מולדובה, שם התפרנס ביד רחבה והועמד לרשותו בית גדול בו אירח את התלמידיו והבאים ללמוד אצלו תורה.

בשנת תקע"ו (1816) לאחר פטירת הרב של מעז'יבוז' ולאחר מחלוקת בעיר יאסי, עזב והתיישב במעז'יבוז', עירו של מורנו הבעש"ט שם היו בקרבתו חסידים רבים. תכונתו הגדולה היתה אהבתו לכל יהודי ויהודי.

חיבר שני ספרים: "תורת אמת" ו"אוהב ישראל", שעל שמו כונה ה"אוהב ישראל". נקבר במעז'יבוז' סמוך לקבר הבעש"ט, מספרים בחסידות שמלאכים נשאו את מיטתו וקברוה בבית הקברות העתיק בטבריה בחלקת תלמידי הבעש"ט, ובראשם רבי מנחם מענדל מויטבסק.

סיפר רבי אברהם מפוריסוב:

פעם הגיע ה"אוהב ישראל" לביתו של כפרי אחד שהיה בעל 'קרעטשמע' (פונדק), לאחר ששמע שלפתע נהיה אותו כפרי פועל ישועות ומכל האיזור נוהרים אליו לקבל ממנו ברכה.

פנה אליו ה"אוהב ישראל" ושאל: "תספר לי, מאיפה הגיעה לך המדרגה הזו?"

ענה הכפרי: "אני בעצמי אינני יודע. אבל אספר לך מה היה איתי בזמן האחרון:

"כבר זמן אני ואשתי היינו עניים מאוד, עד כדי כך שלא היה לנו לחם לאכול, כי נגמרה הסחורה בפונדק ולא היה מה למכור וממה להרוויח.

מדי פעם אשתי היתה מעירה לי ואומרת שהפתרון היחיד הוא למצוא שותף לפונדק כדי שיעזור לנו לקנות סחורה ונרוויח מכך מעט פרנסה לאוכל כמו שצריך. אבל אני לא הסכמתי איתה, ותמיד אמרתי לה שצריך לבטוח בה' והוא יכול לעזור לנו".

"פעם אחת בערב שבת קודש כל חסכונותיי היו רק זהוב אחד בלבד, הפונדק היה ריק בלי בקבוק אחד של 'משקה', וגם אוכל להכין לשבת לא היה כלל וכלל. הילדים צעקו ללחם ולא היה לי מה להביא להם, והייתי מוכרח להקשיב לעצת אשתי – ללכת לעיר לחפש לי שותף, כי הזהוב היחיד שהיה בידי לא מספיק לא לצורכי שבת ולא לקנות מעט 'משקה' להרוויח איזה סכום מועט.

"בעת הילוכי בדרך הרהרתי בלבי – הלא השם יתברך הוא זן ומפרנס את כל העולם וטוב יותר שאקח לי לשותף את השם יתברך אשר לו הכסף והזהב, והוא יהיה לי לשותף טוב. אמרתי: "ריבונו של עולם, אני אתן מהיום והלאה חצי ממה שארוויח לצדקה וזה יהיה חלקך ומהחצי השני אני אפרנס את עצמי".

"כשהגעתי אל העיר קניתי מעט משקה בחצי מהזהוב ובחצי השני קניתי לחם בשר ודגים לצורכי שבת קודש. כשבאתי לביתי אמרתי לאשתי שיש לי שותף טוב – השם יתברך הוא השותף שלי. וכך היה.

את ה'משקה' שקניתי מכרתי ב"ה בריווח גדול כי פשוט היה בו ברכה, ונתתי חצי מהריווח לשותפי השם יתברך לצדקה, ועם החצי השני קניתי עוד הרבה סחורה של 'משקה', ועוד לפני שבת היה לי ריווח גדול. מאז אני מקפיד בכל פעם לתת לשותפי את החצי המגיע לו, ולא מאמין לשום אדם שמנסה לערער לי על עסק השותפות שלי, ואני בעצמי משגיח על ה'חציו לכם וחציו לה" לצדקה לעניים.

מאז ברוך ה' התעשרתי, והיו לי כמה נסיונות גדולים בדבר העסקה וברוך ה' עמדתי בהם ולא שיקרתי בעסק השותפות".

אמר ה"אוהב ישראל": "עתה נודע הדבר, על מה עשה לך השם יתברך שכאשר תגזור כן יקום, כי ידוע מאמר חז"ל: "שותף מה שעשה עשה", וכן תעשה ותצליח תמיד".

🍷

אפשר לומר שהיה לאותו יהודי באותו הרגע התעוררות של מסירות נפש בפשיטות ותמימות גדולה כל כך שהסכים להשליך יהבו אל ה' גם במחיר שהשותפות לא תצליח ובסוף הוא לא ירוויח כלום וגם הכסף שהיה לו ירד לטמיון, אך לא תמיד זה עובד. יכול להיות.

אבל אפשר לומר שהשותפות הזו היא העצה העסקית המוצלחת ביותר לריווח אין סופי ואפס הפסדים. גם אם נראה לנו שהפרנסה שלנו לא משגשגת כמו שהיינו רוצים ואפילו דועכת, למרות שאנו מאמינים ומתפללים – האמונה והבטחון שבאמת מי מביא לי את האוכל לצלחת הוא השם יתברך (אחרי כל החשבונות והמאמץ הגשמי), הם מה שנותנים לי את הכח להשקיע ולעבוד על מנת לפרנס את משפחתי.

האמונה והבטחון בה' מזרימים בידיים שלנו את הכח להמשיך עוד חיים בעולם, עוד שפע אלקי לפרנסת הבית ולהוספה בעוד מעשים טובים – "ויהי ידיו אמונה".

כל זה מתגלה לנו בסיפור דוקא על ידי היהודי הפשוט, המתנהג בתמימות עם ה', השותף המוצלח שלו – "תמים תהיה עם ה' אלקיך". ה"אוהב ישראל" עם אהבת ישראל הגדולה שלו רואה את התמימות הזו ופשוט אוהב אותה, משבח אותה, ומברך את היהודי בעוד הצלחה לעד.

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •