המשוגע שעשה את עצמו כ'מת' // סיפור למוצאי שבת

פעם היה רבי דוד – מגיד מישרים של קהילת טולטשין, שהיה נין ונכד של הצדיק רבי דוד פורקס, תלמיד הבעש"ט – בפולנאה, וסיפר מעשה:

 

איש אחד הגיע עם בנו שהיה משוגע אל הבעל שם טוב בכדי שירפא אותו. כשהגיע פרסה אחת ארבעה קילומטר סמוך לעיר, התגבר השיגעון אצל הבן והוא עשה את עצמו כמת. מה עשה אביו, הוליך אותו לעיר לקבור אותו. נכנס האב לעיר והניח אותו בבית הכנסת של נשים, וקרא לחברה קדישא שיגיעו לערוך לו 'טהרה'.

 

לפני כן, קרא הבעל שם טוב לסופר ואמר לו: "אנחנו עתידים היום להכות 'מת' אחד". וכשהביאו את המשוגע לבית הכנסת, אמר הבעש"ט לסופר: "קח רצועת עור עבה ולך לבית הכנסת ותגרש משם את החברה קדישא", וציווה עליו להכות אותו, אבל הוא לא קם ולא זע.

 

ציווה הבעש"ט שיניחו אותו בבית אחד ויסגרו את הבית, וישמרו עליו שישאר שם עד חג הפסח שהיה שלשה שבועות אחר כך.

בליל פסח ציווה שיושיבו אותו לשולחן הסדר, וישימו מסביבו כריות כדי שיהיה לו נח לשבת, ויעמידו איש שיתן לו בפיו כל מה שיאכלו במהלך הערב, אוכל או שתיה.

בנוסף הזהיר אותם הבעל שם טוב שישמרו עליו שלא יברח, כי אם יברח יהיה קשה למצוא אותו. כך עשו, ובכוס השלישית הוא כבר לא יכל לסבול וקפץ ודילג מן הבית וברח. וחיפשו אחריו כמה ימים עד שמצאו אותו, והבעש"ט ריפא אותו.

 

מתוך שבחי הבעש"ט

 

מה אתם אומרים על סיפורי המופת של הבעל שם טוב? לפעמים זה נשמע מוזר כל ההתנהגויות הללו…

אבל מעבר למופת עצמו, מכל התנהגות שהבעש"ט התנהג אפשר ללמוד משהו, ואולי גם לחיים שלנו:

 

אולי אצל כל אחד מאיתנו יש איזה יצר להיות קצת משוגע, לא להתנהג לפי איך שכולם מצפים ממני, ואפילו לעשות את עצמי כ'מת'. איזו דוגמה יכולה להתאים? למשל אחד שאומר בקול או בלב לכולם – 'עיזבו אותי, תנו לי את המרחב של עצמי, לא מעניין אותי מה אתם חושבים-רוצים ממני, אני רוצה לברוח למקום שקט שם אף אחד לא יפריע לי'.

הבריחה הזאת היא סוג של מות, השקט הזה שרוצה להיות נפרד מכולם.

 

אבל לפעמים דוקא כשמכירים ומזהים את נקודת האמת של השיגעון הזו, איתה דוקא יכולים לרפאות – כפי שציווה אותם הבעש"ט להניח אותו בבית לבד, כמה שבועות, ובסוף הצליח לרפאות אותו לגמרי.

 

בשביל לדעת לרפאות, בעיקר את הנפש, צריך להיות בחוויה תמידית ששום דבר לא מגיע ממני, ובכל חויה או אירוע שקורה ה' מדבר איתי ומצפה ממני שאצליח להגיב ולתקן נכון.

וכמו שאמר הבעל שם טוב פעם לרופא ששאל אותו מניין הוא יודע לרפא: "הקב"ה לימד אותי".

 

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

 

נהנתם? 

שתפו את זה הלאה!

 

אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים!