הכינור הקדוש מלוה מלכה ופטירתו המיוחדת // רבי איתמר מנדבורנא

רבי איתמר נולד בה' בתמוז תרמ"ו (1886) לאביו רבי מאיר רוזנבוים מקרשטניף, בנו של רבי מרדכי מנדבורנא.

בגיל 15 החל לכהן באדמו"רות בטשרנוביץ'. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לעיר וינה ולאחר המלחמה חזר לקרעטשניף. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר שוב לכהן בטשרנוביץ כרב.

לאחר מלחמת העולם השנייה היגר לארצות הברית, ובשנת תשכ"ט (1969) עלה לארץ והתיישב בתל אביב בשכונת יד אליהו, שם ניהל את חצר החסידות. נחשב בסוף ימיו לזקן אדמו"רי נדבורנא בזכות האריכות ימים לה זכה בין בני משפחתו.

סיפר בנו:

לאחר הדלקת נרות חנוכה היה אבי, רבי איתמר מנדבורנא זצ"ל מנגן על הכינור שהיה לו בירושה מזקינו הרה"ק רבי מאיר'ל מקרעטשניף זי"ע, בן הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע, שאמר קודם פטירתו שבכינור הזה יזמר לקראת משיח צדקנו. עוד אמר שהנגינה על הכינור הוא קדוש כמו תפילת שמונה-עשרה, וכן אמר שאם צריכים להציל חפצים אזי זה חשוב כמו הצלת ספר תורה. הכינור הזה נפל בירושה לידי אבי זצ"ל.

כשהגיע שנת המלחמה היו צריכים להחביא החפצי קדושה, והיה מונח הכינור על גבי ארון הקודש. יום אחד אני הייתי חולה ומוטל במיטה, ואבי זצ"ל לא מש ממיטתי לסעדני. לפתע הבחין הוא בעד החלון כי גוי רשע אחד מהחיילים מחזיק בכינור הקדוש, תפס אבי זצ"ל בראשו וזעק: אוי הכינור של אבא… ורץ בכל כוחותיו למטה, וניגש לעבר הרשע הגוי ותפס הכינור מידו, מה שהיה בדרך כלל מביא ליריה בראש תיכף ומיד, אך לפתע בא לשם איזה גנרל ואמר לו לרשע שישאיר זאת ביד אבי זצ"ל, ששייך לו…

בעת שהיה מנגן בכינור היו עיניו הקדושות זולגות דמעות שליש, וכך היה מנגן בכל לילה מלילות החנוכה… זה היה חידוש שאפילו שלא היה בעל מנגן על כינור, אך כיון שאביו זצ"ל הראה לו פעם אחת איך לנגן, מאז ניגן כמומחה ממש…

אם מנגנים במומחיות זהו עבודה גדולה.

ביותר היה נזהר רבי איתמר מנדבורנא בקיום סעודת מלוה מלכה והיה מקיימה בדחילו ורחימו אפילו בשעה מאוחרת שאחר חצות הלילה. בשבת שלפני פטירתו שבת בהעלותך, כבר היה חלש מאוד – את סעודה שלישית אכל כדרכו, אך משהגיע מוצאי שבת אמר, אין לי כח לקיים מצוות סעודת מלוה מלכה, והצטער על כך מאוד, אך הוסיף ואמר: "מאחר שהסבא רבי מרדכי אמר שסעודת מלוה מלכה יש לאכול ביום ראשון בבקר, אעשה גם אני כן", ואכן בבקרו של יום ראשון נטל ידיו ואכל כזית.

ביום רביעי שלפני פטירתו התעורר לפתע בצהרים משנתו, ובשכבו במיטה הוציא מארנקו מאה לירות. נתן אותם לבתו הרבנית מפיטסבורג ואמר לה – "קני מצרכים ותכיני סעודת מלוה מלכה גדולה ורחבה". כאשר הסעודה כבר היתה מוכנה פנה לנכדיו שהיו עמו ואמר להם: "טלו ידיכם ותאכלו מלוה מלכה, הלא יום רביעי היום, השייך כבר לשבת הבאה, כי מי יודע אם אוכל עוד לשבת אתכם יחד בסעודתו של דוד מלכא משיחא".

ביום רביעי, יומיים לפני פטירתו עמדו ליד מיטתו שני אברכים, פנה אליהם רבי איתמר וספר להם, שבאו אליו בחלום דודו הרה"ק ר' מאיר'ל מפרימישלאן, וסבו הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, וסבו הרה"ק ר' חיים מטשרנוביץ הבעל באר מים חיים, ואחזו אותו באבנטו והתחילו למשוך אותו. אמרתי להם: "אני איני מתערב בעניינכם, אתם גם אל תתערבו בענייני, הילדים עודם זקוקים לי" – אבל, הוסיף באנחה – "הם עדיין מושכים". כלומר המשיכה היה רמז כי הם מושכים אותו כבר לעולם העליון, וזה מרמז את הסתלקותו. הוא ניסה למנוע את זה באמרו שעדיין העולם זקוק לו אך בשמים המשיכו למשוך עד שנצחו האראלים את המצוקים.

בערב שבת קודש פרשת שלח, שעות מעטות לפני פטירתו נקרע פתיל אחד מארבע הכנפות שלו, שלא הסיר אותם מעולם. הדבר אירע תוך כדי שנטה את עצמו מצד לצד, רבי איתמר ראה בכך רמז שקרבה שעתו. ואכן, כעבור זמן נתבקש לישיבה של מעלה, ולאחר 87 שנות חיים של עבודת השם יתברך בקדושה וטהרה, החזיר נשמתו לבוראו ב- כ"ב לחודש סיון שנת תשל"ג (1973). זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

(זכרונם לברכה)

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •