גלגולו של הניגון 'אני מאמין' // ליום השואה

חסידים מספרים כי בשנת תש"ה (1945), כאשר כבר ישב האדמו"ר ר' שאול ידידיה ממודז'יץ בניו יורק, הגיע אליו יום אחד פליט מפולין, ובידו תווים וסיפור. התווים – תוויו של השיר 'אני מאמין', והסיפור שסיפר לרבי, בנוכחותם של הרב יצחק הוטנר, הרבי מקרלין ור' בן ציון שנקר, הוא סיפור גלגולם של התווים:

הוא סיפר כי ברכבת בדרך לטרבלינקה שר אחד הנוסעים, חסיד מודז'יץ, את הניגון 'אני מאמין', והלהיב בשירתו את נוסעי הרכבת כולם. ואז הציע אותו אדם הצעה דרמטית: מי שיקח את תווי הניגון ויעביר אותם לניו יורק, אל הרבי, יזכה בחצי מחלקו בעולם הבא.

שני אנשים הציעו עצמם למשימה, נטלו את התווים וקפצו מן הרכבת. האחד מהם נתפס ונרצח, ואילו השני הוא אותו פליט שבזכותו שרד הניגון והגיע אל הרבי. הרבי ביקש לדעת מיהו מחבר הניגון. מיד שר ר' בן ציון שנקר את הכתוב בתווים, והרב הוטנר, שהסתובב לפני המלחמה בוורשה, והיה מרבה להתפלל עם בעל התפילה המודז'יצאי הנודע, ר' עזריאל דוד פסטג, ולסעוד במחיצתו סעודה שלישית, זיהה מתוך שיחתו עם הפליט שהעביר את התווים, כי אכן הוא המחבר האלמוני של הניגון שהושר בדרכו האחרונה. אף הרבי ממודז'יץ, ר' שאול ידידיה, זיהה כי זוהי התבנית המוסיקלית הטיפוסית לר' עזריאל דוד, שאת ניגוניו הכיר מימי ישיבתו באוטווצק.

בגזיר עתון משנת תש"ו (1946), השמור במכון לתיעוד ולשימור ניגוני מודז'יץ מתוארת תפילת יום הכיפורים של תש"ו בחצרו של ר' שאול ידידיה. המוני אנשים התפללו עמו, ובתפילת יום הכיפורים פתח ר' שאול בשירת 'אני מאמין'. בשעה זו, שבה כבר ידעו בניו-יורק על אודות האסון שפקד את האחים באירופה, התיר הניגון החזק הזה את כל המחסומים הרגשיים, ובכי עצום פרץ בין המתפללים. מאותה שעה התפרסם הניגון בעולם כולו. באמצע השירה הסוחפת עצר ר' שאול ואמר: "עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח-צדקנו"…

(סיפר זאת החסיד ר' בן ציון שנקר)

🍷

הרבי מליובאוויטש ניגן כמה פעמים את הניגון בהתוועדויות השונות, ואמר שמכיוון שאת הניגון הזה שרו יהודים בשעה שהלכו למסור את נפשם בפועל ממש על קידוש השם, הרי הניגון התקדש, ולא עוד אלא שניתן בו כח שכל מי שישיר אותו יקבל חיזוק ותוספת כח לעבוד את ה' במסירות נפש, בחיים כמובן מתוך שמחה ובריאות.

בשיעור הסביר הרב יצחק גינזבורג איך מתבטא ה'אני מאמין' שלנו – כיהודי פרטי וככלל ישראל, בצורה ממש יפה:

תלות היא זיקה בתודעה – כאשר אני מחכה לטובה של מישהו אחר, מחכה שיעניק לי משהו, אני קשור לטובה של הזולת.

מה פירוש להאמין בעצמי? שאני מאמין שאם יש לי חלק של ה', וה' הוא משהו נצחי, משהו חי וקים, אז אני בסדר, אני לא צריך לדאוג ולא צריך להרגיש תלות באף אחד. תלות היא קטנות מוחין.

למשל, אם מישהו בא ליועץ נפשי, והבעיה שלו היא שהוא תלותי. תלותי הוא ילדותי. מה היועץ הטוב צריך לומר לו? תאמין בעצמך! עדיין לא 'תבטח', אלא פשוט 'תאמין בעצמך' – 'אתה קיים, אתה חלק מה', רק תאמין בעצמך, תהיה עצמי!'.

אם אנחנו מאמינים חזק בכלל ישראל – איך הדבר בא לידי ביטוי? אנחנו צבור בארץ ישראל, נתרגם את הענין לאמונה שלנו בכלל, בצבור הזה. מה התוצאה של האמונה? שהתפטרתי מתלות באומות העולם. התפטרתי מכל המחשבות שאמרו לי שאני חייב לקבל טובות מאומות העולם, או בכלל שיש אומות העולם, כי אני מאמין בנו.

האמונה נותנת הסתפקות או עצמאות בדבר שמאמינים בו. לכן, אם מאמינים בעם ישראל מתקיים הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".

זו האמונה בביאת המשיח – האמונה שאנחנו לא תלויים באף אחד, ה' שולח אותנו לבד שנהיה עצמאיים, עצמיים – נאמין בעצמנו!

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •