גלגולה של עוגת ה'לייעקח' // ליום ההולדת של הרב יצחק גינזבורג

רב שבת תשובה של שנת תשע"ט הייתי בבית של הרב יצחק גינזבורג בכפר חב"ד. הייתי בדרכי אל הרבי לחגי תשרי, הטיסה שלי היתה ביום ראשון שאחרי שבת. באותה השנה היינו 12 חברים שנסענו יחד ל'תשרי' ל-770, אז ביקשתי מהרב אם הוא יוכל להביא לנו 'לייקעח' (עוגת דבש שמקבלים לשנה טובה ומתוקה) מכיוון שלא נהיה בחלוקה בארץ הקודש שתהיה בשבוע הבא – אם אפשר שאקח כמה פרוסות עוגה ואחלק לכל החברים שנמצא ב-770. הרב שאל אותי מתי הטיסה? אמרתי לו שהטיסה שלי יוצאת ביום ראשון ב-9:00 בבוקר. הוא שאל, "אז אתה יכול לבוא לפה ב-8:30 תקח עוגה ותסע לשדה התעופה, זה קרוב לפה"… הסברתי לרב שצריך להגיע לשם לפחות שעתיים-שלוש לפני הטיסה…

הרב אמר לי שיבדוק… אחרי שתי דקות הוא חוזר ומביא לי תבנית גדולה עם עוגת דבש. לזה לא ציפיתי… הוא הביא לי את העוגה ואמר: "הריני מביא לך 'לייעקח' והקב"ה יתן לך שנה תשובה ומתוקה, ולכל החברים שנמצאים אצל הרבי". שמחתי מאוד, לקחתי את העוגה ושמתי אותה במקרר עד אחרי השבת.

במוצאי שבת נסעתי הביתה, וכשהגעתי אמא שלי חתכה את העוגה בשביל לארוז בקופסה קטנה יותר, שיהיה נח לקחת אותה בתיק. כשהיא חתכה את העוגה היא ראתה שה'בפנים' של העוגה לא מוכן. התברר שכשהרב אמר לי ביום שישי שיבדוק – הוא ביקש מאשתו והוציא את העוגה של שבת מהתנור (עוד לפני שהיתה מוכנה) והביא לנו… אחרי אפיית העוגה ארזתי את התיק ויצאנו אני ואבא שלי לשדה התעופה.

כשהמטוס היה הנחיתה בשדה התעופה JFK בניו-יורק פתחתי את קופסת העוגה ואכלתי פרוסת עוגה של ה'לייעקח' מהרב, כי חששתי שלא יתנו לי להכניס את הקופסה, שם מקפידים לא לתת להיכנס עם אוכל לשדה התעופה. בסוף עברתי את הבידוק בשלום…

הגעתי ל-770, בית חיינו, עוד לא מצליח לעכל את ההתרגשות, פעם הראשונה שאני פה בבית של הרבי. אחרי כמה שעות לקח אותי אחי למקום שבו אירגן לנו לישון. הנחתי את התיק עם העוגה בפנים ליד המזרון וחזרנו יחד ל-770. שם פגשתי עוד כמה חברים שביקשו שאביא להם פרוסות עוגה מהרב, אמרתי להם: "אפשר לחכות למחר, נעשה כבר חלוקה מסודרת לכולם". אבל כשחזרנו למקום הלינה לשנת הלילה פתחתי את התיק ולא מצאתי את הקופסה עם העוגות…

לא נעים, גם הטירחה של הרב להביא לנו עוגה שלמה וגם החברים שכל כך רצו 'לייעקח' מהרב לכבוד השנה החדשה.

חזרתי לארץ אחרי חודש שלם של שמחה, ריקודים וחיות ו'מבצעים' אצל הרבי. עברתי בבית של הרב לברך אותו בברכת שלום, הוא שאל אותי "איך היה אצל הרבי?" סיפרתי לו על החוויות הטובות ועל השמחה הגדולה שהיתה. וסיפרתי לו גם על גלגולה של עוגת ה'לייעקח' שהוא הביא לנו בערב שבת תשובה, ועל כך שכל העוגה נעלמה (חוץ מפרוסת העוגה שאכלתי במטוס..). הוא צחק ואמר לי: "אתה יכול להגיד לכל החברים שלא קיבלו 'לייעקח' שהם יכולים לבוא לפה לקבל שוב".

🍷

זה מיוחד ומופלא לחזות בכל פעם בתמימות של הרב, יחד עם השמחה והצחוק הפורצים ממנו כשה' מסובב את העולם אחרת ממה שחשב.

זה אולי הולך ביחד – ה' מצווה את אברהם אבינו: "התהלך לפני והיה תמים", מי שהולך אחרי ה' ומקבל בכיף ובצחוק את דרכי ה' גם אם לא תמיד מסתדרים לו, נעשה תמים ושלם, גם באורחות חייו וגם נשמתו מאירה טוהר אלוקי. על יהודי כזה נאמר: "הולך בַּתֹּם ילך בטח" – בזכות התמימות והשמחה שלו הוא הולך בביטחון אחרי ה' בלי לדאוג או לפחד משום דבר בעולם.

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •