בשמים לא כועסים עליו // רבי צבי הירש ("משרת") מרימינוב

רבי צבי הירש הכהן מרימנוב היה תלמידו וממלא מקומו של רבי מנחם מענדל מרימנוב. התייתם מהוריו בגיל צעיר וכשהגיע לבית מדרשו של רבי מנחם מענדל מרימנוב רחמו עליו החסידים ולמדו איתו תורה. רבי צבי הירש נהיה למשמשו האישי של רבי מענדל'י ועל שם כך נודע בשם רבי צבי הירש "משרת".

לאחר פטירת רבו – ובעקבות צוואתו – התמנה רבי צבי הירש למנהיג עדת החסידים ברימינוב, ואף צדיקי דורו היו נוסעים אליו. ביום ל' מרחשון תר"ז (1846) הסתלק לבית עולמו ומנוחתו כבוד ברימנוב, גליציה (כיום פולין).

🌱🌾🌱

עוד כשהיה רבי צבי הירש מרימינוב ילד קטן, נפטרו הוריו וצבי הירש הקטן נשלח להתחנך וללמוד מלאכה אצל חייט אחד. כבר אז בער ליבו של הילד לעבודת ה' – להתקשר לצדיקים וללכת בדרך הבעל שם טוב, וכעבור זמן קצר ברח צבי הירש ממורו החייט והגיע לרבי מנחם מענדל מרימנוב, שם התחיל את מסכת חייו החסידית. מסופר שעוד כילד, היה מתפלל רבי צבי הירש בהתלהבות עצומה ובכוונה גדולה. גם אחרי שבגר וכבר היה למשרת של רבי מענדל'י מרימנוב, המשיך בהתלהבות בתפילתו ומנהגו היה לרוץ תוך כדי התפלה בבית הכנסת מצד לצד, מתוך דבקות. כל כך היה בהתלהבות והתפשטות הגשמיות בתפילה, עד שאם היה נתקל במישהו או משהו תוך כדי הריצה בדביקות, היה באופן ספונטאני – בלי לחשוב – מחבק אותו, מרים אותו וסוחב אותו איתו ברחבי בית הכנסת.

פעם אחת, בראש חדש, הגיע לרבי מענדל'י גביר גדול, וכדרכם של גבירים, היה לבוש בבגדים מהודרים ויקרים. אותו גביר לא ידע מה הולך בבית המדרש של רבי מענדל'י ולא הכיר את רבי צבי הירש ודרכו בתפילה. כשנכנס הגביר, היה ר' צבי הירש באמצע התפילה, כשהוא רץ מצד לצד בדביקות. פתאום, בלי לשים לב נתקל בגביר, וכדרכו, בלי לחשוב פעמיים – כיוון שהיה בהתפשטות הגשמיות – תפס רבי צבי הירש את הגביר והתחיל לסחוב אותו מצד לצד יחד איתו. עוד יותר מכך, תוך כדי הריצה נקרעו שולי הבגד היקר של הגביר. הגביר היה מופתע ולא הבין בדיוק מה קרה, אבל כיוון שראה מישהו שנראה בעיניו כצדיק, מתפלל בדביקות כה גדולה, החליט שאולי מדובר בבנו של הרבי, ולכן לא רצה לפגוע בו ולא אמר דבר.

אחרי התפילה התיישבו כולם לסעודת ראש חודש, ורבי מענדל'י קורא לרבי צבי הירש – המשרת שלו – ואומר לו שיגיש לשולחן כמה מאכלים. הגביר יושב ליד הרבי ורואה שמי שקרע לו את המעיל הוא בסך הכל המשמש ולא הבן של הרבי. הוא לא מישהו מכובד, אלא סתם משרת. הגביר התרגז ופנה לרבי בטרוניא – "מה זה?! המשמש שלך הוא 'שור המזיק'! הרבי מחזיק כאן שור שהולך ונוגח אנשים". הגביר סיפר לרבי כיצד המשרת סחב אותו בתפלה וקרע לו את המעיל, "איך יתכן שאינו גוער בו?!" הרבי נכנס לדבקות, הניח את ראשו על היד, נשען על השלחן, וכך שהה זמן רב. כעבור זמן, הרים הרבי את הראש, פנה לאותו גביר ואמר לו – "בשמים לא כועסים על ר' צבי, ואני אכעס עליו?! אף על פי שהוא קצת השתולל ואפילו קצת הזיק לך וקרע לך את הבגד, איני יכול להקפיד עליו ולומר לו שיפסיק, כי בשמים לא כועסים עליו. אדרבה, כנראה שבתפלתו הנלהבת הוא גורם לשמחה גדולה בשמים. ואתה רוצה שאני אכעס עליו?!"

🍷

היה יכול אדם לבוא ולכעוס על ר' צבי, לא מספיק שהוא משתולל וגורם בושה לאנשים, הוא גם מזיק לאחרים – זו ממש התנהגות רעה והוא צריך לשלם על כך. אדם כזה מסתכל על האדם ומגדיל את הצד הרע שבו.

אבל רבי מענדל'י לא כעס עליו, בטענה שגם בשמים לא כועסים עליו. מתייחסים אל האדם בשמיים כפי איך שהוא מתנהג כאן למטה בארץ, ובאמת, רבי צבי העיד על עצמו בסוף ימיו ש"כל ימי לא כעסתי ולא הקפדתי על אף אחד". ממילא גם אם ההתנהגות של האדם נראית כלפי חוץ כהשתוללות והתפרעות בלתי רצויה, שהוא נתקל במשהו ולא מבינים מה קורה כאן – בשמים רק שמחים איתו, מחייכים וצוחקים יחד. מי שמסגל לעצמו הסתכלות כזו יכול גם כן להצטרף יחד לשמחה ולצחוק שלמעלה, ולהרחיב את צד הטוב שבאדם.

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •