בטח בה' ועשה טוב | רבי יוסף ברוך "היהודי הטוב" מניישטאט

בתחילת חייו התחפש רבי יוסף ברוך מניישטאט בדמות איכר פשוט. היה מתהלך בשווקים ובירידים לסחור באוזים ותרנגולות, היה מגדל בחצרו עופות וסוסים, מאכיל ומשקה אותם בעצמו, כשהוא מעמיד פנים כלפי האנשים שסביבו כאילו זהו כל עיסוקו בעולם. על מידה אחת בולטת לא הצליח לכסות על טוב לבו ואהבתו הבוערת לכל יהודי, אהבה עד כלות הנפש. בזכות מידה זו כינו אותו כולם "היהודי הטוב" (דער גוטער איד).

פעם היה יום השוק בעיר דינוב, אליו נסעו כל הסוחרים עם סחורותיהם ליריד, וגם ר' יוסל הצטרף אליהם. כשהגיעו לדינוב בשעת בוקר סידרו כולם את הסחורות בתוך האוהלים שהקימו, מלבד ר' יוסל. השאיר ר' יוסל את סחורתו בפינת השוק והלך לאכסניא, שתה כוס תה חמה, ועישן את המקטרת (לולקע) להכין את עצמו לתפילת שחרית. אחר כך אמר את סדר התהלים והמעמדות של אותו היום, והתפלל כמנהגו במתינות והתלהבות. אחר התפילה אכל פת שחרית לאט ובנחת, בביטחון רב שלא יגע אף אחד אחר במה שמוכן לו, ובשביל מה לו למהר לצאת לשוק.

אחרי ככלות הכל יצא והקים את אוהלו וסידר בו את סחורותיו. הסוחרים מבני עירו הסתכלו עליו ואמרו לו בצחוק: "יוסל, למה לך לשטוח את סחורתך , היריד כבר הסתיים, עדיף לך לנסוע ישר בחזרה לביתך עם הסחורה". והוא, לא התבייש מפני המלעיגים והחריש והמתין בביטחון.

כל הסוחרים כבר מכרו את כל הסחורה, וכעת הסתובבו עם כספם לקנות סחורות חדשות להביא לעירם, חוץ מר' יוסל שעמד ליד קופתו המלאה. לפתע הגיע אדון גדול וחיפש סחורה לקנות. הסתכל וראה שנשאר רק אוהל אחד עם סחורה גדולה של פשתן שבדיוק היה צריך. הלך לדוכנו של ר' יוסל וקנה את כל הסחורה במחיר יפה מאוד. הסתכלו על כך הסוחרים האחרים ואמרו אחד לשני: "יוסל בר מזל הוא".

עמד ר' יוסל ליד דוכנו שהתרוקן, וציפה למצוא סחורה טובה עם הממון שקיבל. אבל כל הסחורות שנותרו אט-אט נמכרו. אך פתאום הגיעו סוחר אחד לפני הסוחרים והתנצל בדמעות, כי כשחזר עם סחורתו לביתו נשברה העגלה והוא לא יכול עוד להוביל את הסחורה לביתו, לכן הוא מבקש שיקנו את סחורתו בזול. אבל כל הסוחרים השיבו את פניו ריקם באמרם שכבר קנו עם כספם סחורות. ניגש הסוחר המסכן לר' יוסל והתחנן לפניו שיואיל לקנות את סחורתו. מיד הסכים ר' יוסל וקנה ממנו את הסחורה בחצי חינם, הטעין את הסחורה על עגלתו ושב לעירו שמח וטוב לב. הביטו עליו הסוחרים ואמרו: "יוסל אכן בר מזל הוא".

אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו.

(מתוך גיליון "דברי תורה ליזענסק")

רבי יוסף ברוך הלוי אפשטיין, היה בנו של רבי קלונימוס קלמן הלוי, בעל ה"מאור ושמש", וכונה בפי כל "היהודי הטוב" [דער גוטער-איד] מניישטאט.

לאחר נישואיו החל לעסוק במסחר, אך בהמשך התמנה לרבה של ניישטאט ונהג באדמו"רות ואלפי חסידים הגיעו אליו. היה מרבה באמירת תהלים ונהג לחלק קמיעות עם שמו ושם אמו. בדרך כלל היה אומר מדברי תורתו של אביו והסתיר את ידיעתו בתורה.

בכל זאת צדיקים בדורו העריצו אותו מאוד, ה"צמח צדק" מליובאוויטש וה"דברי חיים" מצאנז. התנגד שיקראו לו "רבי" ודרש שיקראו לו בשמו הפרטי, אך החסידים לא הסכימו לכך ולבסוף קראו לו ה"גוטער איד", בזכות מעשי החסד הרבים שהיה עושה.

נפטר בי' אדר א' תרכ"ז ומנוחתו בקרקא, סמוך לציון אביו.

️

נקודה אישית:

האמונה בה' היא שכאשר קורה דבר רע ואני לא רואה איך יצא מכך טוב, אני מאמין בה' אמונה שלמה. כמו בסיפור עם רבי עקיבא שאמר: "כל מה שעושה ה' לטובה הוא עושה", גם אם כעת אני חווה רע.

אך ביטחון בה' הוא שגם כשקורה דבר לא-טוב אני בוטח בה' שהוא טוב לגמרי, כמו בסיפור עם נחום איש גמזו שאמר: "גם זו לטובה" – גם מה שנראה רע הוא טוב גמור עכשיו.

האמונה היא יחסית סבילה ופאסיבית, אני עומד מול ה' ומאמין בו, ומקווה שבעתיד יתגלה הטוב.

אך הביטחון גורם לי להיות פעיל, כאן עכשיו בהווה, לעשות מה שצריך בשביל לגלות איך הדבר שנראה לי כרע הוא טוב גמור, בעיניים גשמיות.

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו"!

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים באהלי צדיקים – סיפורים

נהנתם? 

שתפו את זה הלאה! ️