בדחן אלקי // רבי נפתלי מרופשיץ

רבי נפתלי נודע כחכם ופיקח במיוחד, עד שעל מצבתו נכתב כי היה "יחיד בדורו בחכמה אלקית". דרכו בקודש היתה להלביש את חכמתו בדברי בדיחות וחידוד. מתלמידיו – רבי חיים מצאנז, רבי שלום מקמינקא, רבי חנוך העניך מאלעסק, בעל ה"מנחת חינוך". חיבר את הספרים 'זרע קדש' ו'אילה שלוחה'.

רבי נפתלי נפטר בלנצוט ושם נטמן.

בעבר היה נהוג בכל חתונה בישראל להביא 'בדחן', בנוסף ללהקת התזמורת, שיספר בדיחות בחתונה לשמח את החתן והכלה ושאר האורחים. הבדחן היה מקצועי ומצחיק והיה נעמד על השולחן ומתחיל לספר בדיחות. אך גם במקצוע הזה היו הבדלים – היו בדחנים סתם, שרוב הבדיחות שלהם לא היו שוות שום דבר ויש בזה אפילו לגריעותא שהיו עושים ליצנות והוללות, אבל היו בדחנים שהיו צדיקים גדולים, למשל רבי נפתלי מרופשיץ, תלמידו של החוזה מלובלין, שעליו נספר כעת – היו היה ממש "בדחן אלקי".

יום אחד כשישב בלובלין בבית מדרשו של החוזה שמע בחוץ אנשים צועקים ורבים ביניהם. הוא היטה אזן לשמוע על מה המריבה ושמע ששני מחותנים רבים ביניהם – מי ישלם על הוצאות הבדחן בחתונה. יצא רבי נפתלי מבית המדרש והתקרב אליהם ואמר: "איני אוהב לראות אנשים רבים, אסור לצעוק ולריב, אני אבוא ואעשה את הבדחנות בהתנדבות". המחותנים שמחו מאוד, ההצעה של רבי נפתלי פתרה להם את כל הבעיות ואין למה לריב.

כעבור כמה ימים התקיימה החתונה בשעה טובה ומצלחת, וכשהגיעה השעה עלה רבי נפתלי על השולחן והחל לספר בדיחות. ככל שהבדחן יכול לספר יותר ויותר בדיחות ברציפות כך כולם צוחקים יותר, וכך עמד רבי נפתלי וסיפר בדיחות שעות ארוכות וכולם נהנו מאוד.

הרבי שלו, החוזה מלובלין, לא ידע מכל העניין, אך כאשר קם באמצע הלילה כדי לערוך תיקון חצות המילים לא יצאו מפיו, והוא הרגיש שמשהו קורה כעת בשמים. הוא קרא לשמש שלו ושאל אם קורה משהו בעיר, מפני שיש משהו באויר שמפריע לומר תיקון חצות. השמש יצא החוצה, חזר אל הרבי ואמר לו שיש חתונה בקצה השני של העיר ורבי נפתלי עומד על השולחן ועושה בדחנות.

מיד הבין החוזה שהסיבה לדבר היא בגלל שרבי נפתלי עושה בדחנות בקצה השני של העיר ובשמים כולם מקשיבים לבדיחות שלו, יש הרבה רעש שמחה וצחוק באויר, והוא לא יכול לומר תיקון חצות. (בתיקון חצות בוכים, לא צוחקים, וכשכולם בשמים צוחקים הוא לא יכול לבכות). החליט החוזה ללכת בעצמו בהיחבא להקשיב לבדחנות של רבי נפתלי.

הוא הגיע לשם ונעמד מאחורי החלון והקשיב שעה ארוכה לרבי נפתלי, הוא הבין שבכל בדיחה שהוא מספר יש חכמה אלקית, יש בכך רזין דרזין דאורייתא (סודות עמוקים בתורה). עד שמישהו מהקהל ניגש לרבי נפתלי וסיפר לו שהרבי עומד בחוץ ומקשיב לבדחנות שלו. נבהל רבי נפתלי וירד מהשולחן והלך לבקש סליחה מהחוזה, אמר לו החוזה שהוא רוצה שיעלה שוב על השולחן וימשיך. רבי נפתלי היה מספיק 'חצוף' אז אמר לרבי: "אני מסכים להמשיך לספר בדיחות, רק אם אתה הרבי תסכים בסוף החתונה לרקוד עם הכלה 'מצוה טאנץ' – כל מה שאני עושה כאן הוא בשביל לרומם את הרוח ולהוסיף על ידי הבדיחות קדושה בחתונה הזאת, אז אם תסכים לרקוד עם הכלה אסכים להמשיך".

החוזה כל כך רצה להמשיך לשמוע את הבדיחות של רבי נפתלי עד שהסכים. ובאמת בסוף החתונה, אחרי שכל האורחים התפזרו ורק המשפחה נשארה, רקד החוזה עם הכלה. סיום הסיפור הוא שמהחתונה הזאת מהזוג הזה יצא אחד מצדיקי הדור.

🍷

אפשר להסתכל על כל הסיפור הזה – כמו בעוד סיפורים אחרים – שכל ההתנדבות של רבי נפתלי להיות בדחן בלבוש של ביטול מריבה, אחר כך התגלגל שהיה זה בלי ידיעתו של הרבי עד שהרבי עצמו היה חייב להגיע לשם, ובסוף ש'הכריח' אותו לרקוד עם הכלה – היו בשביל שיוולד לזוג אחד מצדיקי הדור הגדולים.

אחד הדברים שאפשר ללמוד מהסיפור הוא ההדגשה שיש צדיק שיכול להוריד את החכמה הכי נשגבה ולהלביש אותה בעולם הזה וכך להביא את המשיח. כל אחד עושה זאת בצורה אחרת, אבל רבי נפתלי מרופשיץ היה הכי מצוין בדבר הזה, שעשה זאת על ידי צחוק, נופת צופים ומתיקות והכל בקדושה. מתאים גם לשם שלו – נפתלי, זהו שם שמאוד מסוגל להיות בדחן טוב.

(מתוך סיפורי צדיקים עם ביאור מהרב יצחק גינזבורג)

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻 •