למעלה או פנימה

השם הפותח של הפרשה שלנו, פרשת קדשים, מראה על כל הפרשה ועל כל העבודה לשבוע הזה – להתקדש ולהתעלות מעל מה שהתרגלנו, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", כך ה' מצפה מאתנו.

משהו כאן לא מובן, למה ה' מצווה אותנו להיות קדשים – כי הוא קדוש והוא מצפה ממנו להיות כמוהו. מה, הוא לא מבין שאנחנו לא כמוהו? ה' הוא קדוש בעצם, ואנחנו, גדלנו עם נפש בהמית, גדלנו בתוך העולם הזה ונפלנו לתוכו, מגיל קטן היצר הרע מציק לנו וכל הדברים הרעים שבעולם צפים לעינינו. ה' כבר ציווה אותנו לשמור את כל תרי"ג מצוות התורה. אז למה הוא מצפה יותר מזה?

במפרשים כתוב שההוראה המעשית היוצאת מהציווי הגבוה 'תהיה קדוש' היא – "קדש עצמך במותר לך". הייתי חושב שהאמירה הזו כבר חונקת אותי יותר מדי, אין לה' כל חפץ בהנאה שלי מהגשמיות ואם היתה בי היכולת הוא היה שמח שכל חיי יהיו רק קדושה ורוחניות.

אדמו"ר הזקן בספר התניא מנסה לענות על התהייה המתבקשת לדרישות כאלו גבוהות. אם אני מאמין שבכל מצב שה' מעמיד מולי הוא נותן לי גם את הכוחות להצליח להתגבר על הרע ולגלות את הטוב, אני מבין שה' יודע מה מצבי והוא לא עושה שום דבר בטעות – הוא מאמין בי, הוא מאמין ביכולות שלי ובכוחות הגדולים שנתן בי. כתוב ש'המקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשים אותו הרבה מלמעלה' – אם אני מחזק מעט את עצמי להתגבר ולנצח את הרע ה' עוזר לי לקיים זאת בפועל.

זה מחזק ומעודד אבל לא מספיק מסביר לי, מה ה' מצפה ממני כשהוא אומר לי 'תהיה קדוש'? בסוף זה קשה ודורש המון מאמץ.

יכול להיות שאנחנו לא מסתכלים לכיוון הנכון – ה' לא מצפה שנסתכל גבוה למעלה, הוא רוצה שנסתכל פנימה בתוכנו. על פי מה שאמרנו, "קדש עצמך במותר לך" הכוונה היא לא להתנזר מדברים המותרים לי ולהיות פרוש מהעולם הזה, אלא גם כשאני עוסק בדברים המותרים לי אני יכול להפוך אותם לדברים קדושים ולא להשאיר אותם סתמיים וריקים.

ה' מאמין בי עד כדי כך שהוא מאמין גם בדברים המותרים ודברי החולין שאני עוסק בהם, גם בהם אני יכול להחדיר ממד קדוש ופנימי יותר. ה' מצפה ממני שאת המקום הנמוך בו אני נמצא ושם אני חי – ההתעסקות בדברי הווי והיתר – אני יכול להפוך למקום פנימי ורגיש לנוכחות האלקית.

בכוחותיי לגלות איך בכל מעשה שאעשה, קטן או גדול, מאיר אורו האלקי הקדוש והעדין, אור שמוסיף עוד טוב בעולם ומביא אלינו את הגאולה השלמה.

שבת שלום ומבורך!