יומיים לפני הפטירה: כיצד מסרה הרבנית את נפשה? • לקט סיפורים

באיזה סוג 'מתנות' חפצים הרבי והרבנית? איזה מאורע של מסירות נפש אירע עם הרבנית חיה מושקא יומיים לפני כ"ב שבט תשמ"ח? כיצד הכריעה הרבנית את הכף בהחלטת הרבי להנהיג את חסידות חב"ד? על איזה משפט אמרה הרבנית שהיא 'לא רוצה לשמוע מילים כאלה'? ועל איזה זמן יומי עם הרבנית לא ויתר הרבי מעולם? • לקט סיפורים מרתקים על הרבנית חיה מושקא, לרגל יום ה'יארצייט' בכ"ב שבט • לקריאה

•••

עזר כנגדו

ב'ליל הסדר' של אחת משנות ה'כ"ף', לאחר ה'סדר' שהתקיים בבית הרבי הריי"צ שבקומה השנייה ב-770, יצאו הרבי מלך המשיח והרבנית מהדלת הראשית של 770 לעבר ביתם, אך במקום לפנות שמאלה – לעבר רחוב 'ברוקלין', פנו ימינה – לכיוון רחוב 'קינגסטון'.

הרחוב המקביל לרחוב 'איסטערן פארקוויי', בו שוכן בניין 770, הוא רחוב 'יוניון'. במקביל ל-770 ניצב בניין שעמד להירכש על ידי ה'מרכז לענייני חינוך' ולשמש כבניין 'כולל האברכים' (בשנים האחרונות החלו שיפוצים בבניין, וכיום הוא לא בשימוש).

הרבי והרבנית פנו לרחוב 'קינגסטון', שוב פנו לרחוב 'יוניון', שם נעצרו ליד הבניין העתיד להירכש, והחלו לשוחח בהצביעם על מקומות שונים בבניין, במה שנראה כהצעות מה ואיך לעשות בכדי לשפץ את הבניין ולהתקינו לשמש כמוסד. השיחה הייתה מאוד נלהבת, וכאשר התקרבתי מעט עברו לשוחח בצרפתית, וכך דיברו במשך כרבע שעה, ולאחר מכן המשיכו לרחוב ברוקלין והמשיכו לביתם'.

מפי ר' אשר ציילנגולד, שבשנות בחרותו נהג ללוות את הרבי ממרחק מדי ערב כאשר צעד לביתו

כאלה מתנות אנו צריכים..

באחד מביקורי השלוחים הרב שמואל ומרת בתיה אזימוב אצל הרבנית, הבחינו בשעון גדול שמישהו העניק לרבנית במתנה, והגברת אזימוב אמרה שזוהי מתנה יפה. התבטאה הרבנית: 'נישט דאָס איז מתנות וואָס מיר דאַרפן' [= לא כאלה מתנות אנו צריכים]. הגברת אזימוב ניצלה את ההזדמנות ושאלה: 'מהו סוג המתנות שהרבי והרבנית יהיו מרוצים מהן?'. הרבנית ענתה: 'אַ שיעור מיט יונגע – דאָס גיט נחת רוח' [= שיעור עם צעירים – זה מעניק נחת רוח]..

מסירות נפש

כ' שבט תשמ"ח. הרבנית אינה חשה בטוב. הרופא קובע כי היא מוכרחת לנסוע לבית-הרפואה להיבדק. אך הרבנית מסרבת בתוקף. היא לא תיסע היום לבית הרפואה, ואף מבקשת שהרופא לא יספר לרבי שליט"א בשום אופן כי אירע משהו.

'באותו ערב', מספרת מרת אסתר שטרנברג, שזכתה לבקר פעמים רבות אצל הרבנית ואף לסייע בענייני הבריאות שלה, 'התקיימה 'יחידות כללית', והרבנית אמרה לרופא באופן נחרץ מאוד: אסור לך לספר לבעלי כלום משום שהלילה תתקיים 'יחידות' לאורחים שהגיעו לרגל יו"ד שבט, ואם הוא ידע שאני לא חשה בטוב -דחה אותה, בשעה שחסידים רבים מחכים לה'.

הרופא, ד"ר משה פלדמן, שנדרש להיות נאמן כלפיה, נאלץ להסכים לדבריה. הרבנית, בהיותה בגיל 86, ויתרה על יום שלם של טיפולים בעניין שהרופא חשב שיש לבדוק בבית רפואה, רק משום שיש חסידים – עמם מעולם לא קיימה קשר גלוי – שמצפים וזקוקים ל'יחידות".. למחרת, ליל כ"ב שבט, הסתלקה הרבנית.

קישר ביני ובינכם

כבר מהרגע הראשון קיבלה על עצמה הרבנית את המשימה שדרשה ממנה להקריב את כל חייה האישיים. הרב יוסף ע"ה וינברג, שהיה עסקן בולט ומהמעורבים מאחורי הקלעים בפעולות לשם כך שהרבי ייאות לקבל את הנשיאות בשנת תש"י, סיפר שכאשר הרבי מלך המשיח סירב לקבל את עול הנשיאות, הייתה זו הרבנית שהכריעה את הכף באמרה שאם הרבי לא יקבל את הנשיאות, כל שלושים שנות עבודתו של אביה יירדו חלילה לטמיון. 'בדבריה אלה', הסביר הרב וינברג, 'מסרה הרבנית את נפשה. היא ידעה שבכך היא נותנת את הרבי לחסידים, שיותר לא יהיה לרבי יום ולא לילה, וכל זמנו וחייו יוקדשו מעתה לחסידים'.

מלווים באור..

סבתי, מרת שיינא בתיה ע"ה פלדמן, יצאה מרוסיה יחד עם הרבנית הצדקנית מרת חנה נ"ע, אמו של הרבי, ב'עשאלונים' הידועים. היא הייתה אשה צעירה, אחרי לידה, התעורר סיבוך בריאותי כלשהו, והיא אושפזה. באותה עת גם הרבנית חנה לא חשה בטוב ואושפזה, ובהשגחה פרטית סבתי זכתה להיות בבית הרפואה שהתקיים בתנאי שדה, על-יד הרבנית חנה.

סבתי עלתה לארץ, ולימים, כאשר נסעה לבקר את בתה וחתנה שהתגוררה בניו יורק, רצתה לבקר את הרבנית חנה. היא הייתה מלומדת וידעה לקרוא אנגלית, וכך פתחה את ספר הטלפונים, חיפשה את שם המשפחה 'שניאורסאהן' ברחוב 'פרזידנט', וטלפנה. אלא שהיא לא הגיעה לבית הרבנית חנה, שגם היא התגוררה ברחוב 'פרזידנט', אלא לבית הרבי.

הרבנית חיה-מושקא ענתה לטלפון, היא החלה לדבר, והרבנית הבינה כי היא התכוונה להתקשר לרבנית חנה. 'מן הסתם התכוונת למורתי-חמותי' ('מיין שוויגער-מוטער'). סבתי הגיבה: 'אוי וי, מה שבורות יכולה לעשות', והרבנית אמרה מיד: 'אני לא רוצה לשמוע כאלה מילים על הבת של ר' ישראל נעוולער' – סבתי היא בתו של החסיד הנודע ר' ישראל לוין מהעיירה נעוול, שכינויו היה 'ר' ישראל נעוולער'.

אף שסבתי התכוונה לטלפן לרבנית חנה, הזמינה אותה הרבנית חיה-מושקא לביקור. סבתי הגיעה, ובין הדברים העלו זכרונות מהעיירה רוסטוב. סבתי אמרה שהיא זוכרת סיטואציה בה היא ואחיה נשלחו להביא משהו מביתם לבית הרבי הרש"ב, וכשעברו בפרוזדור הרבי הריי"צ התייחס אליהם בחיבה. סבתי ציינה שהיא לא יודעת האם היא אכן זוכרת את אותה הזדמנות, או שמשחזרת רק זיכרון ישן.

נענתה הרבנית: 'איך גענדיינק אט דעם מאמענט' [= אני זוכרת את אותה הזדמנות].. כשסבתי יצאה מהביקור, ליוותה אותה הרבנית החוצה והדליקה את האור של היציאה מהבית כשהיא אומרת: 'כשמלווים – מלווים באור'. סבתי הייתה אומרת: תראו איזה משפט יפה, כשמלווים – מלווים באור. הרבנית לא נתנה תחושה לאדם שהוא יוצא ממנה, אלא שהיא מלווה אותו, ומלווה באור'..

מפי ר' דוד פלדמן מכפר חב"ד

שדבר לא יטריד..

ביום הפורים באחת השנים, נכנס ר' שלום-בער גאנזבורג לבית הרבי והרבנית, וראה שהרבנית שוטפת את ידה במים קרים. הוא שאל את הרבנית מה אירע, אך היא לא חפצה לספר. ר' שלום-בער אמר שהרבי יבוא לסעודת פורים, והוא יצטרך לספר לו שמשהו קרה. כשהרבנית שמעה זאת, היא סיפרה שנפלה ושברה את היד, אך אינה רוצה שהרבי שליט"א ישמע מכך, בכדי שיתוועד עם החסידים מבלי שדבר יטריד אותו. רק כאשר הרבי יצא ל-770 להתוועדות, לאחר סעודת פורים בבית, הסכימה הרבנית שיקראו לרופא..

כמו הנחת תפילין

ד"ר איירה ויס, רופא בית הרב, היה משוחח עם הרבנית בטלפון מדי יום. החל מהיום בו הוא הגיע – ב'שמיני עצרת' תשל"ח – ועד להסתלקותה, לא היה לילה בו לא התקשר. הוא סיפר שבתקופת ראש חודש כסלו תשל"ח דיבר עם הרבי מלך המשיח והרבנית יחד כאשר ביקר בביתם, והרבי אמר לו שיש לו מידי יום 'טִי טַיים' [= 'זמן תה'], עם הרבנית. והזמן הזה – אמר לו הרבי – חשוב אצלו כמו הנחת תפילין מידי יום!