האם יש בשורה לציונות הדתית?

"מדינת ישראל היום היא כמו תפוח אדום ובוהק, שתוכו הולך ונרקב" כך אמר תא"ל במיל' אמיר אביבי, מתנועת הבטחוניסטים בסוף שבוע שהשתתפו בו כ 300 חברי ליכוד ואתם בכירי המפלגה.

זה היה כנס משפטי שאורגן על ידי פורום 'הלל' בליכוד שחברים בו כ 2000 חברי מרכז, בשיתוף עם ה'ליכודניקים החופשיים' ו'פורום ראשי קבוצות וסניפים'.
כיון שאני מנהל דיאלוג עם המסורתיים, תחת הכותרת 'המלחמה על כבוד הדת', נעניתי בשמחה להזמנה לקחת חלק. באתי בסקרנות לפגוש את אלו המושמצים על היותם 'ביביסטים'; שנאמנותם למנהיג גדולה מאחריותם למדינה ופגשתי אנשים חופשיים שטובת המדינה לנגד עיניהם ואין להם בעיה לדון גם בתפקודו של נתניהו. מתוך כבוד.

די להזכיר את אנשי פרויקט 315 הגיבורים שמלוים את משפט נתניהו במסירות עצומה ובלעדיהם לעולם לא היינו מבינים את עומק הריקבון שבמערכת הצדק הישראלית. ניגשתי לברך אותם ואמרתי להם עד כמה אנחנו מודים להם ועד כמה אנחנו מיישבי הארץ דומים. התיישבנו בהרי יהודה ושומרון כי זו היתה שליחותנו ההיסטורית ואילו הם כעת עושים את המעשה הציוני שלהם בלא פחות להט ומסירות – במלחמה על הצדק הלאומי.

הליכודניקים הם אלו שאנחנו מכנים 'מסורתיים'; אנשים שמכבדים את היהדות ששמחים לשמוע משהו מן התורה. כשקידשתי על היין בסעודת ליל שבת, לא היה צריך להתאמץ כדי לקבל את האזנת הקהל. הזמנתי את הציבור להאזין לקידוש ולהיות שותפים בעדות של עם ישראל, על מי שברא את העולם והוציאנו ממצרים והשקט המכובד שהשתרר בקהל הראה יראת כבוד מרוממת.

הלאומיות המיוצגת בליכוד נוגעת בנקודת זהות עמוקה. אלו שחושבים את טובת ישראל באים ממניעים שונים וחלקם אזרחיים פשוטים, אבל בעומק יש איזו כמיהה להתחבר לזהות היהודית שלנו.

בדיונים הרבים שהתקיימו מצאתי את הדאגה האמיתית של הקהל והדוברים שביניהם אנשי צבא בכירים ועורכות דין שנלחמות כמו לביאות כנגד העוול של התקשורת ומערכת הצדק. אנשים חכמים וחריפים שבקיאים בחומרים שלהם והם גאווה למחנה הלאומי.

אם חשבתי שרק אנחנו מבינים את המצב לאשורו, כי אנחנו חיים בשטח ורואים את ההשתלטות על אדמות המדינה, למדתי שאנשים חכמים מאתנו עוסקים בכך באופן מעמיק ביותר. אדי כהן דיבר על אבדן הכבוד הלאומי וחוסר ההבנה איך הוא הופך לבעיה בטחונית חמורה במזרח התיכון. אמיר אביבי דיבר על העתקת מודל חומה ומגדל על ידי הערבים ההולכים ומשתלטים על ישובים כמו כפר תבור והישוב קציר מבלי שיש תכנית של ממש לעצור אותם.

הידעתם שהסכמי אברהם הזרימו כסף רב לרכישת בתים ואדמות על ידי ערבים בכפר תבור ובקציר? האם אנחנו מבינים שלמול עינינו מתרחש תהליך של דחיקת יהודים ממקומות מושבותיהם, על מנת ליישב במקומם ערבים?

אבל הדבר המעניין יותר שעלה מן הכנוס הוא הנגיעה בשורש. ההבנה שהולכת ומתפשטת שאם שוכחים מי אנחנו ולא רוחשים כבוד לעצמנו, התפוח האדום הנוצץ יירקב מתוכו.

וכאן עולה השאלה – מה מקומה בעצם של הציונות הדתית? האם היא מציעה את אותו הדבר אבל עם כיפה?
אביבי סיפר על פגישותיו הרבות עם בני נוער וקצינים צעירים, שמפגינים בורות מוחלטת בכל הקשור בציונות או יהדות. לדעתו זו הופכת לסכנה לאומית וזה כבר לא עניין דתי.

כאשר הזהות מטושטשת, ההחלטות הקשורות בביטחון לאומי, לובשות צורה משונה.

לדוגמה: משרד הביטחון חתום על חוזה עם חברת תובלה שמעסיקה 400 נהגים שמאושרים קצת פחות, משיבתנו לארצנו. כל בר דעת מבין שאתה יכול להחזיק את הצבא המתוחכם והעוצמתי ביותר בעולם, אבל הג'ינג'י עם המפתחות יקבע אם תוכל להשתמש בו. ובכן הג'ינג'י כעת הוא הערבי המקומי, שמעולם לא ראה את עצמו ישראלי ובמבצע 'שומר החומות', באמת לא התייצב להוביל את הטנקים ליעדם.

ומה קורה עם הרופאים והאחים הערבים העובדים בבתי חולים? כיצד יתפקדו הם מול לוחמים פצועים? מה יגבר – האחריות הרפואית או הנאמנות לאומה הערבית ולאיסלם? כדאי ללמוד קצת מהמזרחנים – מטריד ביותר.

נער או נערה ישראלים יוצאים ממערכת החינוך כ'אזרחי העולם' עם משקל לא מבוטל של התנשאות על הזהות היהודית. הם יכולים להיות אנשי מקצוע מעולים, אבל במובן הלאומי מוחלשים עד כדי סכנה, כי אין להם את היכולת לבחון את המציאות בהתאם לסולם ערכים לאומי ממשי.

הציונות פעלה להגן על היהודים ולכן היו בה אהבה ליהודים ובמידה מסויימת כבוד ליהדות. היום אנחנו כבר פוגשים קצינים צעירים, שאין להם עניין בזהותם היהודית ומשזו אינה קיימת, על מה בדיוק יצאו להילחם? זה לא אני אומר – זה תא"ל אביבי, ללא כיפה על ראשו.

ומכאן למערכת הבחירות שבפתח – אל הפוליטיקה הדתית לאומית.

האם יש צידוק להיבדל מן ההמון ולהשתייך למפלגה מגזרית? האם חברי הכנסת של הליכוד אינם דואגים לבטחון המולדת? האם אין ביניהם חברי כנסת שנושאים כמו סיוע לפצועי צה"ל, פגועי נפש או מעונות היום היקרים, נוגעים לליבת העשיה שלהם?

כיון שהתשובה כמובן שלילית, אז מה היתרון שלנו בכנסת? אותו הדבר אבל עם כיפה? שוב פעם להתייצב ימינה לליכוד? אולי כדי לדאוג למוסדות שלנו?

רבים מאתנו מאסו במגזריות, כי הם לא חשים את עצמם נבדלים מהחברה הכללית. אבל חולשתנו הפוליטית פוגעת בעם ישראל, כי יש לנו בשורה ומשום מה אנחנו בורחים ממנה.

כל הנושאים האמורים לעיל חשובים ביותר, אבל לא צריכים לשם כך מפלגה דתית. אפשר להתפקד לליכוד ולפעול משם – בעיני ראיתי שזה אפשרי לגמרי.
יש סיבה אחת שמחייבת התלכדות דתית לאומית משותפת והיא להציל את עם ישראל. אני כותב 'להציל' במלוא הכוונה והרצינות משום שרק ממה ששמעתי מהאנשים הבכירים שדיברו בכנס – מתחיל דיבור מסוכן של פקפוק ביכולת מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים. עד כדי כך וסליחה מהקוראים.

בדברים שאמרתי בעונג השבת, השתמשתי בדברי מרן הרב קוק זצ"ל שאף הנחתי במבוא לספרי "להגיד לאדם ישרו" – כשאנחנו רואים פרצות בענפים, אנחנו צריכים להיטיב את מצב השורשים.

אין טעם שגם אנחנו נעסוק בענפים הבעייתיים, כי יש בליכוד די אנשים טובים שמטפלים בהם. לשורש אנחנו קרואים!

באחת משיחות המסדרון שנקשרו, פנתה אלי אישה אחת שדיברה במר ליבה אודות ילדיה הבוגרים שלא למדו אפילו פרק בתנ"ך. הם מנותקים באופן כה חמור, עד שהיא חוששת לזהותם היהודית של נכדיה.

זו לא דאגה ששותפים לה אנשים דתיים, אבל זו צריכה להיות דאגתם הראשית של דתיים 'לאומיים' ששואפים לקיום האומה היהודית.

יש מקום לשלל של נושאים ציבוריים אבל לפני הכל אנחנו מוכרחים להתייצב למערכה דו חזיתית:

הראשונה: ביצור החומות. בעיקר בנושאי הגיור (הידעתם שיוזמה לגיור המוני של שבטים באפריקה סוכלה ברגע האחרון? האם אנו מבינים מה המזימה של חוגים רפורמיים שמשתוקקים בחיסולה של המדינה היהודית כפי שאנו מכירים?), ובהעצמתה של הרבנות הראשית (מדוע הרבנות קיבלה צורה חיצונית של משרד ממשלתי? מדוע לא נדרוש בנין שיהיה למרכז רוחני ראוי?)
השניה: יציאה החוצה למערכה על הזהות היהודית. אנחנו צריכים להכין תכנית אסטרטגיה חינוכית יהודית שתתן מענה להמון. זה מחייב השקעה של תכנון ומשאבים. אין משרד חינוך שיעשה זאת.

פורסם בשבת מסעי תשפ"ב בגיליון 'עולם קטן'
טוב יעשו המתמודדים השונים אם יתייחסו באופן רציני ומעמיק לנושא. זו זכות קיומנו כציבור- זו תכלית שליחותם כנציגיו.