באו נדבר על 'אידאלים'

בתחילת הפרשה מצווה אותנו ה' שאת הקורבנות שאנו רוצים להביא מעצמנו, נקריב רק במקום שיבחר ה'. ועלינו להישמר מלהקריב בכל מקום שאנו רוצים ושנראה לנו טוב – רק המקום שה' יבחר הוא המקום הראוי לכך:

"וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר הוי' אֱ-לֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַהוי'. וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי הוי' אֱ-לֹהֵיכֶם… הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר הוי' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ". (דברים יא-יד)

הציווי הזה בא אחרי ההגעה לארץ ישראל. אחרי שנאבד את כל העבודות הזרות שהגויים עבדו פה לפנינו, ונטהר את הארץ מדמיונות ואמונות כוזבות – עלינו להיות מכוונים אל מקום אחד, אל המקום אשר יבחר ה'. גם אם אנחנו רוצים להקריב קרבן לה', ולא ח"ו לדבר אחר, ונראה לנו שבמקום מסוים אנחנו יותר מתחברים בו לה' בהקרבת הקרבן, אומר לנו ה' שהמקום שהכי אפשר להתחבר ולהתקשר לה' הוא בית המקדש, המקום שה' בוחר בו ולא מה שאני בוחר על פי נטיית לבי.

בעצם מהו קרבן? ולמה כל כך חשוב שנקריב אותו דוקא במקום מסוים? בהקרבת הקרבן האדם מקריב את עצמו, את כל כולו, ומעתה הוא בתנועה נפשית של התמסרות לה' בכל מאודו. כשהאדם בוחר איפה להקריב את עצמו הוא מה שנקרא 'אידיאלים'. האדם בוחר לעצמו איזו מטרה אליה הוא מתמסר במסירות נפש, אבל מי אמר שזו המטרה של ה'? האדם יכול לתלות תלי-תילים על ה'אידיאולוגיה' שהוא הציב ולדקדק בה ב'קוצו של יוד', ולשכוח מהמטרה האמיתית – להתמסר לרצון ה'. הוא קצת שוכח את רצון ה' ומתעסק ברצון של עצמו.

אז מה הכוונה שה' בוחר את המקום שעליי להקריב בו? ה' הלביש את עצמו בעולם בתרי"ג מצוות, כל מצווה היא כמו חבל של התקשרות והתייחדות איתו. כשאני מקריב את עצמי על מצווה מסויימת אני מקריב במקום שה' בוחר, והעשייה שלי סביב אותה המצווה מכוונת אך ורק אליו.

יכולה להיות עוד בעיה שכך שהאדם מציב לעצמו את ה'אידיאל' עליו הוא מתמסר, שהוא משנה אותו על פי נטיית לבו, הוא מחליט מתי לוותר ואיך צריך לקיים אותו, מתי לחכות ומתי להזדרז בלי התחשבות. מה שיוצא מכל זה הוא שהאדם מפסיק להיות קשוב בנפשו פנימה לקול של ה', מה הוא אומר לו ואיך הוא מכוון אותו, לבו של האדם נעשה גס ואטום כלפי רצון ה' והוא מרגיש כעת רק את עצמו ואת רצונותיו, הרי הם ה'אידיאלים' הכי חשובים ויקרים לו.

ה'אידיאלים' שלנו הם מצוות התורה. יש הרבה מה להעמיק ולעיין בהן, להכניס את כל הראש והלב שלנו בעשייתן. ובוודאי שאצל כל יהודי זה מתגלה בגוון אחר, אבל דבר אחד משותף לכולם – הם מקריבים במקום אשר יבחר ה', אל מקריבים את הרצונות שלהם לרצון ה', אל הרצון המשותף של כל היהודים ושל הבריאה כולה.

שבת שלום ומבורך!