ה' מוריש ומעשיר // סיפור למוצאי שבת 🎻🎼

מסופר על גביר אחד שעסק בהובלות סחורה עבור הממשלה ומנהגו היה תמיד לשחד את הפקידים שיקבל את כל ההובלות. פעם אחת כאשר חשב כי הוא כבר לא צריך לשחד יותר את הפקידים, בעת שקיבל הובלה גדולה וחשובה התעלם מהפקיד ולא נתן לו שוחד כהרכלו. כששם לב לכך הפקיד התרגז מאד והלשין עליו לשלטונות, והיה היהודי בצרה גדולה כי נאמר לו שלא ישתמשו בשירותיו יותר ועמד להפסיד את כל פרנסתו.

הגביר שהיה מקורב לרבי דוד מטאלנא נסע אליו בחופזה ובכה לפניו על צרתו. ענה לו רבי דוד: "וכי חשוד הקדוש ברוך הוא לעשות דין בלא משפט? פשפש נא במעשיך ומן הסתם קרה איזה מקרה לא טהור שנכשלת בו ואם תמצאנו ותעשה תשובה שלימה אני מבטיחך שלא תנזק בזה הענין ופרנסתך תשוב אליך כבראשונה".

חשב האיש ועלה בדעתו מה שנראה לו שחטא וסיפר לרבי:

פעם אחת כשהייתי באמצע עיסקה חשובה ביותר עם אחד משרי המלוכה שהיה אצלי בבית לצורך ענין דחוף, בא עני אחד וביקש עזרה, ובני אמר לו כי ישוב לאחר כמה שעות מפני שאבי עסוק ביותר כרגע ולא יוכל להתפנות אליו. העני ההוא התמרמר מאוד וצעק על בני: 'איך משלחים אותי ואני נצרך גדול', ומכיוון שהיה העני כל כך חצוף צעק עלי שאני ממזר. כך צעק וקילל. הקולות של המריבה נשמעו בחדרי ואני ביקשתי את השר שימחל לי לרגע בכדי לראות על מה המהומה. כשיצאתי ושמעתי שהעני ההוא קרא לי ממזר ועדיין הוא עומד ומקלל, באתי לכלל כעס וסטרתי לו בפניו. אחר כך שבתי ונחמתי על מה שעשיתי וביקשתי את סליחתו וגם נתתי לו נדבה הגונה והוא הלך מביתי שבע רצון, וחשבתי כי כבר כיפרתי על עוון זה.

נענה רבי דוד ואמר: "אכן אין זה העוון שאני מבקש, כי באמת היה עני זה ראוי לעונש וגם כבר פייסת אותו. פשפש וחפש שוב במעשיך".

חשב הגביר שוב ועלה במחשבתו עוד מקרה:

"פעם אחת באישון הלילה בא אלי הביתה איש מגודל ובעל קומה וביקש תמיכה כי הנו רעב ללחם. אמנם נתתי לו נדבה אך בשעת מעשה רגזתי עליו שבא באמצע הלילה והעירני משנתי עבור זאת, וגם שראיתי כי הוא בריא וחזק, צעקתי עליו כי הוא יכול למצוא לו איזה עבודה מאחר והוא אדם חסון וגדול. האיש ההוא הלך לדרכו ממני נכלם ומבוייש".

ענה לו רבי דוד: "בזה אמנם חטאת כי בלי ספק אם בא אליך בחצות הלילה בודאי היה בצרה גדולה ומה לך להרהר ולהעריך את בריאותו אם יכול הוא למצוא עבודה או לא, וכי אתה שנתת לו את בריאותו? ואם כן צריך אתה לקבל עליך תשובה על הדבר הזה, לעזור לכל איש יהודי הנצרך מבלי להיכנס לשום חשבון אם אמנם מגיע לו או לא וכל הפושט יד נותנים לו".

הגביר קיבל על עצמו בקבלה גמורה כדברי רבי דוד, ואז סיפר לו הרבי:

"בימי הבעש"ט היה גביר אחד גדול שהיה בו תורה וגדולה במקום אחד, ממש מושלם גם תלמיד חכם וגם בעל צדקה גדול ומפורסם. אך דבר אחד גרוע היה בו – דעתו זחה עליו מאד מרוב עשרו וצדקת פזרונו. תמיד לאחר שנתן צדקה גדולה לעניים היה מספר להם את כבוד עשרו הרב ואת אשר גדלו מלך מלכי המלכים והיה מפליג בשבח עצמו עד מאד. ועוד היה מוסיף ואומר: 'האם יתכן במציאות שאני, שיש לו עסקים בהרבה סוגים שונים של מסחר וגם בתי חרושת ונכסים על פני כל המדינה, יהפוך לעני?! הרי גם אם מסחר אחד שלי ירד מטה מטה הרי יש לי עוד מסחרים אחרים'. וכך היה משבח ומפאר את עצמו.

כל העניים ומקבלי הצדקה כמובן היו אומרים לו שהוא צודק ואין שום אפשרות בעולם שהוא יהפוך לעני.

הדבר הזה גרם לקטרוג גדול בשמים על הגביר כי כפר בכתוב: "ה' מוריש ומעשיר", וכבר יצא עליו גזר דין שירד מנכסיו. הבעש"ט שידע מגזר הדין שנגזר על הגביר ביקש בתפילתו שיתנו לו עוד הזדמנות אחת לנסות ולשנות את דרכו של אותו גביר, ואם לא יעלה בידו אז באמת יחתם גזר דינו, והסכימו בשמים על ידו. שלח הבעש"ט את תלמידו הרב הקדוש ר' דוד ממיקולייב והורה לו מה לעשות.

הרה"ק ר' דוד בא אל הגביר והוא כיבדו מאד כהרגלו וגם רצה לתת לו מתנה הגונה עבור כל מה שיראה שנחוץ לו, ואחר כך החל כהרגלו לשאול: 'האם יתכן במציאות שגביר גדול כמוני יגיע עד פת לחם וכו'?!'

להפתעת הגביר ענה לו ר' דוד: 'בלי כל ספק יכול אתה להגיע לידי עניות מרה בתוך שעה קלה'. שאל הגביר: 'הכיצד יכול כזה דבר לקרות כאשר יש לי כל כך הרבה מסחרים וכו", ענה לו ר' דוד: 'מחר בבוקר אבאר לך את הדבר בדיוק'.

בינתיים השעה היתה כבר מאוחרת וראו שכבר כדאי ללכת לישון. צחק הגביר ולעג לר' דוד באמרו: 'ודאי אתה רוצה להתחמק מתשובה ובודאי דבר זה שאני אהיה עני אינו שייך כלל וכלל', והלך לישון.

בלילה חלם הגביר שהקיסר בכבודו ובעצמו כיבד אותו בביקור, מכיון שבאמת הגביר ההוא היו לו עסקים עם שרים גדולים ונכבדים משרי המלוכה וגם נפגש כמה פעמים עם הקיסר. כמובן שהגביר חרד על האורח הרם והנישא וכיבדו בכל מיני מגדים ומאכלים יקרים וחשובים והקיסר ביקש גם להרוות צמאונו בכוס תה. הגיש הגביר לקיסר כוס תה ומיד כאשר טעם מן הכוס נפל מכסאו ומת.

תיכף התעורר רעש גדול וכל פמלית המלך ובראשם שריו שהיו אתו צעקו שבודאי היה בתה הזה שניתן לקיסר סם המוות ולקחו את הגביר למאסר ויצא עליו גזר דין מות בתליה. כאשר לקחו את הגביר לתליה פרצה אש גדולה בבית הסוהר וקמה מהומה גדולה אשר הגביר היה יכול לנצל את הבלבול הגדול והוא נס על נפשו מבית הסוהר והגיע במנוסתו לעיירה קטנה עייף ויגע וצמא. דפק הגביר בדלת בית אחד של יהודים וביקש מחסה ומעט אוכל. כמובן שיהודים רחמנים בני רחמנים נתנו לו מבוקשו, ומכיון שהיה עייף ביותר גם הציעו לו מקום לישון.

למחרת שמע הגביר ממקום משכבו את היהודי מספר לאשתו כי תלו כרוזים גדולים בכל העיירות שרוצח המלך ברח מבית האסורים וכל מי שימצאנו יקבל פרס גדול של כמה מאות אדומים וגם נתנו את תארו בדיוק – הלואי ואנו נמצא אותו ונוכל להרויח את הפרס.

הגביר רעד בחדרו והבין כי עתה כשישימו לב לתארו הרי שיסגירו אותו למלכות. התחמק מהר מן הבית והחל בורח דרך שדות בכדי שלא לפגוש באנשים ונדד בדרכים. לבושו כבר התבלה וגם לא היה לו כסף בכיסיו והרעב והצמא החל להציק לו מאד והוא החל לשאול את נפשו למות. לבסוף החליט כי אין הוא יכול עוד לסבול חרפת הרעב והסתכן להיכנס למקום ישוב בכדי למצוא מעט אוכל להחיות את נפשו. כאשר הגיע לעיירה אחת הלך לחפש איזה בית של יהודים שירחמו עליו, ולפתע ראה קבוצה של חיילים הולכים ופחד מאד שיכירוהו. מיד חיפש לו מקום מסתור וראה בקצה הרחוב איזה בור שופכין ומיד קפץ לתוך הבור להינצל מהחיילים.

כך שכב בתוך הבור המאוס בפחד והרהר במר גורלו איך נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ממש, ונזכר שהיה תמיד אומר כי לא יתכן בשום אופן שירד מגדולתו. בעודו כך מהרהר ביגון קודר במצבו העגום התעורר משנתו העמוקה וראה שהינו נמצא בחדרו המפואר בבית.

כולו נסער ונרעש קם ממיטתו ויצא מחדרו ופגש את ר' דוד ממיקולייב, תלמיד הבעש"ט שבא לבקרו. כשראה אותו ר' דוד אמר לו: "אתה עדיין רוצה שאבאר לך כיצד יכול אתה בשעה קלה להפוך לאיש נדכה ואומלל?"

"לא, לא!", צעק הגביר בסערת נפשו כי רבה, "אין אני צריך שום ביאורים והדבר פשוט אצלי והלילה למדתי בחלומי בצורה חיה ומוחשית אשר האדם בעולם הזה כל כולו תלוי בחסדי השי"ת בכל רגע ורגע ורבים הדרכים לפני המקום להשפיל או לרומם כל בן אנוש". ענה לו הרה"ק ר' דוד: "אכן בשביל זה באתי בצל קורתך, להביא אותך להכרה זאת, ועתה יכול אני לשוב לבית מורי הבעש"ט הקדוש ששלחני אליך לדבר הזה".

סיים רבי דוד ואמר: "ותדע כי המלה בור היא ר"ת של: "ב'שר ר'מה ו'תולעה" שזהו כל האדם, ואיך יתגאה בעשרו לומר לא יאונה לי כל רע הרי ה' מוריד ויעל וישועת ה' כהרף עין, וכן להיפך.

"ועתה", סיים הרה"ק רבי דוד מטאלנא את הסיפור לגביר, "תשמור את הדבר הזה מאד בלבבך לעשותו – שלא לצער שום אדם מישראל ותנהג בכולם מנהג דרך ארץ כי גלגל חוזר בעולם, ותשגיח על דבריך ואל תתן את פיך לחטיא את בשרך".

אחר כך בירכו בהצלחה, והגביר ההוא שב לביתו ומצא שההלשנה התבטלה ומצאו שכל דבריו של אותו פקיד שקר וכזב. השיבו אותו חזרה לעבודת ההובלות ובמהרה שב לעושרו. כמובן שנהיה לבעל צדקה גדול יותר מקודם, וזכר את דבריו וסיפורו של רבו הרבי מטאלנא.

(מתוך הספר 'דברים ערבים')

 

—

הסיפור נשלח בקבוצת הסיפורים 'באהלי צדיקים – סיפורים'.

נהנתם?

שתפו את זה הלאה!

• אשמח ממש לתגובות על הסיפורים, ולשיח מעניין ותובנות שהיו לכם מהסיפורים! 👍🏻