דבר תורה ניהולי – פרשת ויקהל

הפרשה נפתחת בהתקהלות בני ישראל יום אחרי יום הכיפורים, לבקשת משה. אחרי ארבעים יום של שהיית משה בהר סיני ולאחר שקיבל את הציווי המפורט כל כך לבניית המשכן הגיע זמן הביצוע: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם  אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (שמות, לה א).  משה מדגיש שוב את מצוות השבת כדי שעם ישראל יבין שהשבת היא אות בין העם ובין ה', והשבת חשובה יותר מכל הליך בניית המשכן. השבת היא יום של מנוחה ושקט, יום שעם ישראל מחויב לקיים את חוקיו.

משה מבקש מהעם לתרום לבניית המשכן ומדגיש שכל אחד יביא מה שידו משגת: "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה  זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת" (שם, לה ה). עם ישראל נרתם למשימה, כולם נרתמים לסייע בעבודת המשכן[אע1] , כל אחד מביא את תרומתו, אבל הכתוב בוחר להדגיש את חוכמת הנשים: "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת-הַשֵּׁשׁ. וְכָל-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה  טָווּ אֶת-הָעִזִּים (שם, שם כה-כו).

משה מודיע לעם ישראל על המינוי של בצלאל בן אורי למטה יהודה ומונה את סגולותיו, אשר הביאוהו לתפקיד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה. וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ  הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן" (שם, שם ל-לד). מאותו הרגע שמשה מעדכן את עם ישראל על המינוי הוא בעצם אומר להם: מעתה ואילך בצלאל הוא המנהל של בניית המשכן, ועל פיו יישק דבר.

כאשר משה מתעדכן מהחכמים שכבר אין צורך בתרומות, עליו להיות יעיל ולעצור את אספקת הציוד: "וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.  וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא" (שם, לו ה-ו). לאחר מכן מפורטת עבודת הכנת המשכן בניהולו של בצלאל לפרטי פרטים.

לומדים מכך מספר דברים לעולם הניהול :

כשיש משבר צריך התקהלות

לאחר או במהלך משבר צריך לכנס את העובדים ולספר להם מה קרה ומה המשמעויות ומה נדרש מעתה ואילך  . זה חשוב למנהלים וחשוב לעובדים .זה נותן להם מעט וודאות במצב של אי וודאות . אין דבר שמגבש את החברה או הארגון כשכולם ביחד וכשיש מטרה משותפת חדשה לעסוק בה ביחד. בפרשה זה היה בניית המשכן , לאחר חטא העגל יעסקו מעתה בבניית משכן ה' כולם ביחד . בזמן אחשוורש ומרדכי היהודי  המשימה המשותפת החדשה הייתה מלחמה בגזירות המן הרשע ( "לך כנוס את כל היהודים" גם פה היה כינוס) . צריך התכנסות וצריך הגדרה של משימה משותפת .

מינוי אנשים בהסכמה רחבה 

כשהכתוב מספר על מינוי בצלאל לאחראי על בניין המשכן . הוא מדבר בלשון רבים, "ראו" ,חשוב היה להדגיש לעם מינוי בהסכמה רחבה. אדם שימונה לתפקיד ללא הסכמה רחבה עלול למצוא את עצמו עם הרבה קשיים במילוי התפקיד.  נקודה חשובה נוספת חשוב לעדכן את הארגון על מינוי חדש. ככה כולם יידעו מעתה ואליך שזה הוא בעל התפקיד ומעתה יש לו סמכויות , משימות ואחריות .

ארגון חייב להיות יעיל

מנהל חייב להקפיד על כספי ומשאבי הארגון , להיות יעיל ולא בזבזן. המנהל חייב לשלוט בהוצאות , הכנסות וברווחים וככל שמדובר בכספי ציבור עליו להיות זהיר ומקפיד שבעתיים .

משה מקבל עדכון על כך שהתרומות של בני ישראל מספקות ואין צורך בעוד כסף והוא מורה לעצור את התרומות , כשאין צורך בעוד תרומות חבל להכביד על העם. הוא מורה לעצור את התרומות ולעסוק מעתה במשימה : בניית המשכן.

שבת שלום!

המחבר: פוגל יניב , סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי .