שימו לב לסכנת לפיד

ראש ממשלה שמדבר בסיום קורס קצינים, אמור להציג את תפיסת העולם שלו, שבשמה יוציא אותם למלחמה.

מר לפיד מכונה בידי עתונאים שונים כ'חלול', אבל ההגדרה הזו אינה מתמודדת עם עומק התודעה של מי שרבים כל כך בישראל רואים בו את מנהיגם.

אני מבקש לומר שהסתירות והניגודים וההיגדים שלו משקפים תפיסת עולם סדורה. תפיסת עולם איומה ונוראה שטמונים בה זרעי חורבן לכל מה שקדוש ויקר לנו כיהודים, אבל גם כבני אדם.

יסודות התפיסה הלפידית היא שהאדם אינו תבנית נוף מולדתו, כי  תבנית מולדת עבורו היא כמו אזיק אלקטרוני המושם על ידי אסירים ומגביל את תנועתם. 'תבנית נוף מולדת' קשורה באופי לאומי כמובן, כי אין ארץ הופכת ל'מולדת' עבור אדם בודד, אלא עבור עם שחייו הלאומיים נצרבו בקרקע מולדתו. אותה קרקע שאספה אליה את אבותיו ואמותיו ואותה קרקע שדם בניה הרווה את אדמתה. המולדת היא מחצב הזהות, המשמרת את עברה ולכן טוענת את הנחישות להילחם על עתידה.  שייקה פייקוב ניסח את זה בפשטות מתוקה: "ארץ שנאהב, היא לנו אם ואב. ארץ של העם, ארץ לעולם. ארץ בה נולדנו, ארץ בה נחיה – יהיה מה שיהיה".

לפיד עלול לשלוח קצינים אל הקרב, כאשר המסר היחיד שהוא יודע להציג בפניהם מול הבחירה הנוראה למסור את הנפש,  הוא בחירתם להיות מצטיינים. או באופן אחר: "מדינת ישראל לא נוסדה בידי אנשים שקיבלו את המציאות כפי שהיא, אלא בידי אנשים צעירים – בגילכם – שהסתכלו על המציאות ואמרו לעצמם, אני הולך לשנות אותה״. אני שומע את המשפטים האלו באוזן של אדם צעיר יותר ושואל – "סליחה! לשנות את המציאות? איזו מציאות בדיוק ולמה לשנות אותה? מה מניע את הרצון לשנות את המציאות?"

לפיד הוא 'איש ההווה' או כפי שכיניתי אותו באחד המאמרים הקודמים "הומו-פרזנטוס". הוא יונק את כוחו מניהול החיים עצמם, תוך ניטרול כל מה שעשוי להפריע להם וזה כולל אידיאולוגיות, ערכים עתיקי יומין או הורים שמתערבים בעולם הערכים של ילדיהם.

אני מתכוון כמובן למה שאמר להורי הקצינים: "אני רוצה לסיום להגיד מילה להורים – נהוג בטקסים האלה לומר שהכל בזכותכם, לא הפעם, הם עשו את זה בעצמם". ובכן כאבא ללוחמים וביניהם אפילו קצין אחד, קצת נעלבתי. טיפחנו את ילדינו ונטענו בהם ערכים ורצון לתרום למדינה. זהותם עוצבה בבית שהקמנו עבורם בעמל רב ובחינוך שהענקנו להם בהשקעת משאבים לא מבוטלים. הביטול הסחבקי של מקום ההורים, מבקש לומר לבנים ולבנות – "הנכם פטורים מדין וחשבון לעולם הערכי ממנו באתם, כי ההורים בעצם מייצגים את העבר. הם האזיק הסמוי שמגביל את החופש שלכם ליצור את הסיפור האישי והקסום שלכם מעכשיו."

כמה מרענן היה לשמוע מנגד את דבריו של הצוער הצעיר, לוחם מסיירת גולני עומרי אקשלמה, שפתח דוקא בהעצמת בני המשפחה וציין את "האחים הגאים והאמהות מזילות הדמעה". הם קבוצת ההתייחסות הראשונית לאדם נורמלי, כי אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, משפחתו היא עיירה קטנה במולדת הזו.

אבל עומרי הוסיף משפט חשוב נוסף לנאומו: "יהדותנו היא המנוע לצדקת דרכנו". המשפט הנפלא הזה, מפיו של אדם שאיני משוכנע שהוא חובש כיפה, מלמד על עוצמת הזהות המשמרת שמניעה אותנו להתפרץ קדימה; ללכת לקראת האתגרים הבאים. רק כשאנחנו מבינים מאיפה באנו ומה אנחנו מייצגים, אנחנו מוכנים למסור את הנפש. ולא, לא בגלל שהחלטנו להצטיין כדבריו של ראש הממשלה.

סכנתו של לפיד רבה מאוד, משום שהוא מציע חיים נטולי הקשרים או אזיקים. אין לנו דרך להילחם בדעותיו כי באמת אין כאלה, אבל מחובתנו לחשוף את המנגנון הקוגניטיבי שמזין את עולם הדימויים ותפיסות העולם שלו ולהציג את אפסותם לעיני הציבור הישראלי. כשחכמינו אמרו שכשהבור ריק ואין בו מים יהיו בו ודאי נחשים ועקרבים, הם בטח התכוונו לסגנון הזה.  התרוקנות של בור ממים חיים, לעולם לא תותיר אותו ריק, אלא תאפשר לרעיונות מסוכנים – שממיתים לא פחות מנחשים ועקרבים, לבוא במקומם.