דבר תורה ניהולי  -פרשת ויקרא

עם סיום בניית המשכן וחניכתו בראש חודש ניסן קרא ה' למשה ולימד אותו את עבודת הקורבנות. הכתוב מדגיש את המילה "ויקרא" כי ה' קרא למשה להיכנס למשכן: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א א). רש"י במקום אומר: "קדמה קריאה לשון חיבה", והכוונה היא שכאשר כתוב "ויקרא" מדובר בלשון חיבה. לעומת זאת, הרמב"ן טוען שכאשר כתוב "ויקרא" מדובר דווקא בלשון זירוז, כלומר בפנייה אישית ובמיקוד, העברת אחריות מסודרת וביצוע של מה שנדרש. אם כן, יש פה מצד אחד, לשון חיבה ואהבה, ומצד שני, לשון של הטלת אחריות.

הפרשה פותחת בפירוט מצוות הקרבת הקורבנות: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם" (שם, שם ב). [Y2] אדם שצריך להקריב קורבן בנדבה או בגלל חטא שחטא, עליו להשקיע ולהביא את הקורבן שלו מכספו, ודווקא מן הבקר או מן הצאן, ששוויים רב.

בהמשך התורה מפרטת על קורבן חטאת, קורבן שצריך להקריב כאשר חוטאים חטא בשגגה, שהוא חטא חמור, ומי שעשה אותו במזיד מתחייב כרת. התורה מפרטת את סוגי קורבן חטאת ואומרת שיש חטא של כוהן גדול שטעה בהבנת דברי תורה, יש חטא של הסנהדרין שהורו לציבור בטעות הלכה שגויה, ויש חטא של המלך או של הנשיא, וגם הם צריכים להביא קורבן: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם" (שם, ד כב). המקרה האחרון מראה לכולם שגם נשיא, מלך, כוהן גדול וסנהדרין עלולים לחטוא, וכשהם חוטאים בשגגה, עליהם לכפר על החטא באמצעות קורבן חטאת.

מה לומדים מכך לעולם הניהול[אע3] [Y4] ?

מקריאת ה' למשה צריך כל מנהל ללמוד על חשיבות הקריאה לעובדיו כשהוא רוצה להיפגש עימם. לא משנה מה מטרת הקריאה אם הוא צריך משהו או רוצה להטיל משימה כלשהי או מעוניין להתייעץ כל מפגש חשוב, עובדים אוהבים יחס אישי. יחס אישי נותן להם הרגשה שהם חשובים. אפשר להביא דוגמה מהשרים ומחברי הכנסת, שאוהבים לעדכן את התקשורת בגאווה כשראש הממשלה קורא להם לשיחה או להתייעצות כי זה מעיד על חשיבותם. לכן יש חשיבות רבה לדיבור אישי פנים אל פנים, של מנהל עם עובדיו, ולא בהתכתבות בווצאפ או בטלפון, כך עשה ה' למשה כשקרא לו למשכן ללמדו את עבודת הקורבנות. משה לא התגאה בזה אלא שמר על צניעות וענווה, ולכן האות אל"ף במילה ויקרא כתובה בכתב קטן.

עובדים ומנהלים עושים טעויות, זה קורה לכולם. יש אמירה ידועה: "מי שלא עובד, לא טועה". לאחר שקורית טעות יש מספר דרכים להגיב, אחת מהן היא לקחת אחריות ולהתנצל.[אע5] [Y6]  אפשר להסתפק בהתנצלות ובזאת לסיים את הפרשה, אלא שלעיתים נדרש שהעובד ישקיע מעט מעבר להתנצלות, כגון הרצאה על טעותו, כך גם עובדים אחרים ילמדו ולא יחזרו על טעותו. ההשקעה והעמל הקשה של הטועה גורמת לו לחשוב על מעשיו ולהבין שטעה, וזאת בדיוק כפי שהתורה מצווה את מקריב הקורבן להביא קורבן יקר מן הבקר או מן הצאן.

הנהלות ומנהלים טועים בדיוק כמו כולם, כפי שהתורה מפרטת על כוהן גדול, נשיא וסנהדרין שחטאו. כולם טועים לעיתים. במקרים שכאלה, מה שנדרש הוא להכיר בטעות, לתקן את מה שנדרש ולדאוג לא לטעות שוב.

הרב זקס על פרשת השבוע כתב חידוש מעניין. על כל אחד משלושת החוטאים בשגגה כתוב "אם". "אם הכהן המשיח…", "אם כל עדת ישראל…", "ואם נפש אחת תחטא" לעומת זאת כשמדובר בנשיא (הכוונה למלך או למי שנושא בהנהגה) בחר בכתוב להשתמש במילה "אשר"  "אשר נשיא יחטא" התורה קובעת פה שאין מצב שמי שנושא בהנהגה לא יחטא . ענייני ההנהגה מסובכים הם ומורכבים ולא תמיד מדובר בתשובת ובהחלטות חלוטות  של שחור ולבן חד משמעוות אלא צריך להגיע להסכמות ולהתפשרויות שתמיד יש מי שלא מרוצה מההחלטה ולפיכך חזקה עליו שיחטא מתישהוא ויביא חטאת. לעומת שאר החוטאים בשגגה שכתוב עליהם "אם" אם יבצעו את החטא שגגה אז יביאו קורבן חטאת.

שבת שלום!

המחבר: 

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.