במותו ציוה לנו את האהבה

מחשבה חזקה שמלווה אותי משמחת תורה, קשורה לדימוי של 'פריצת חומות'. גלגול הפריצה ההיא של י"ז בתמוז. תולדת שנאת החינם, שסיבותיה נטועות עמוק בנפשם של אנשים, באין דרך רציונלית לכבות.

חווינו תקופה רוויית שנאה כפי שלא הכרנו בדור האחרון, אבל לפתע מציצה איזו תקווה.

אנחנו רגילים לשמוע את צמד המילים 'אהבת חינם' ולעיתים משתמשים בה ביחס לכל גילוי של טוב לב ומידות מתוקנות, אבל הרב קוק זצ"ל העניק לה משקל אחר – "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם"

מה פישרה של אותה אהבת 'חינם'? איך אהבה היא בחינם? והרי כל גילוי של אהבה ממלא את נפש האוהב ומעניק לו איכות חיים ורוממות נפש. איפה ה'חינם' פה?

חודש ומשהו אחרי שמחת תורה, ניצת אור באופק. קצת קשה לבחור מבין כל הדמויות שבגבורת עילאית מסרו נפשם להציל יהודים אחרים, אבל הדברים האלו התעוררו לאורו של אלחנן קלמנזון  זצ"ל.

אם חיפשתי את הביטוי הנעלה לאהבת חינם מצאתיה אצלו. מי שאינו תחת חובה כלשהי; ממלכתית,  פורמלית, או קהילתית. מי שמטריח את עצמו מהר חברון הרחוקה ויורד לעזרת אחיו הלא מוכרים. מה מניע אותו? מהו הכוח שדוחף אותו להיכנס שוב ושוב אל תוך התופת ולהציל עוד ועוד יהודים?! להיות שעות ארוכות בגיא צלמוות, תוך בחירה חוזרת ונשנית להסתכן ולאבד את חייו ועוד לעשות זאת במאור פנים וברגישות עילאית?

זו כנראה אהבת החינם הנשגבה ביותר, שאני לכל הפחות נתקלתי בה.

לולא דמסתפינא הייתי אומר שקלמנזון תיקן את שנאת החינם בשורשה והוריד לעולם את האור הגדול של אותה אהבה נכספת.

הרב קוק זצ"ל כלל את חורבן העם, עם חורבן העולם וקבע שאותה אהבה שתבנה אותנו, תבנה גם את העולם כולו. לכאורה האהבה היא נושא פנים ישראלי, אז איך העולם כולו ייבנה גם הוא ממנה?

כל אחד מבין, שכאשר השיח הוא באהבה, הרבה מן הזרות, המתח והאיבה מתפוגגים. יש 'תמורה' לאהבה. אבל הרב קוק לא נתן רק עצה טובה לחיים, אלא על מה שיכול לבנות את העולם כולו.

החסידות לימדה להתבונן על ערכים מצד עצמם – הרוח פועלת בעולם. הקדושה נוכחת; בין אם יש לה יחסי ציבור ובין אם לאו.

אהבה היא חידוש גדול מאוד. התעלות של אדם למעלה מן האגו ויצרי הקיום שלו, מגדירה מחדש את ערכה של האנושות כולה. משיבה את התקווה לתקן את העולם בשורשו.  אי אפשר לבנות את העולם בלי שהאנושות תעפיל אל מה שגדול מן הצרכים הקיומיים המשותפים לבעלי החיים. להרגשתי קלמנזון תיקן את אהבת החינם בשורשה. הוא עמד בשם האומה במבחנה העליון והנורא ובתוך אפילת הטרור ומתוך סבך השנאה, הפציע יחד עם אחיו ואחיינו והאיר את העולם כולו.

נחרבנו כי לא הכרנו את המהות האחת החזקה מן הזהויות הפרטיות שאנחנו מטפחים. יחד אתנו הלכה האנושות לאיבוד. העם שנבחר כדי להאיר את סודה של האחדות, חטא ועמו נחרב העולם כולו. אולי קלמנזון במותו צווה לנו את האהבה. נתן בידינו את כלי הבנין לעולם החדש.

פורסם בעתון שביעי, פרשת וישלח תשפ"ד