רוח אנטבה

היום מציינים 47 שנה למבצע אנטבה ( 3-4 ביולי ). מבצע צבאי הנועז בהיסטוריה שהפך לשם דבר וקו פרשת מים במלחמה בטרור נגד עם ומדינת ישראל.

בלילה שבין ה-3-4 ביולי 1976 חילצו לוחמי צה"ל 105 חטופים של מטוס אייר פרנס. שבוע קודם נחטף המטוס על ידי טרוריסטים פלסטינאים ( מהפלג של ד"ר ודיע חדד)  וגרמנים ( מכנופיית באדר-מיינוף ) והובילו את המטוס לאנטבה שבאוגנדה לאחר עצירת ביניים בבנגאזי שבלוב. במהלך השבוע ניסו גורמים שונים להפעיל לחצים דיפלומטיים לשחרור החטופים בדרכי נועם.

המחבלים התעקשו ופרסמו דרישות לשחרור 53 אסירים ממספר מדינות אחרת יוציאו להורג חטוף אחד מדי שעה.

בין לבין החוטפים ביצעו סלקציה אכזרית בין החטופים היהודים ושאינם יהודים שהזכירה לעם ישראל ולעולם כולו את השואה שהייתה רק  30 שנה לפני כן.

לאחר כניעת ישראל למחבלים ביום חמישי , החלה להתגבש תוכנית מבצעית לחילוץ בני הערובה. התוכנית התגבשה  לכדי ביצוע במוצאי שבת במבצע נועז שבו הטיסו טייסי חיל אויר את לוחמי סיירת מטכ"ל גולני וצנחנים מרחק של כ-3800 ק"מ הלוך וגם חזור ( מרחק דומה למרחק מישראל ללונדון …) לטיסה בתנאים קשים ולביצוע מרשים של פריצה לטרמינל , הריגת המחבלים וחילוץ בני הערובה במבצע הירואי שההיסטוריה הצבאית לא ידעה לפניו וגם לא אחריו מבצע בסדר גודל שכזה. לצערנו במבצע נהרג מפקד סיירת מטכ"ל סא"ל יהונתן נתניהו ז"ל.

המבצע הוא תוצאה של שילוב של גורמים רבים ותכונות רבות שמלוות את ישראל עד עצם היום הזה וימים אלו .

יש מספר דברים שלומדים לחיים מ'רוח אנטבה' לימינו אנו ולמלחמה הבלתי נגמרת בטרור .

לא לדחוק את עם ישראל לקצה כשאנו בקצה אנחנו הופכים למאוחדים, לנועזים, לכאלה שלא רואים בעיניים , אנחנו יודעים לקחת סיכונים שאף מדינה ועם לא מסוגלים לקחת , אנחנו מאוד קנאים ונחושים להציל יהודים ואת בני עמינו . לא משנה אם זה מחייב מבצע בלב ליבה של טהרן כדי להציל אנשי עסקים שהיו על הכוונת של משמרות המהפכה או להשמיד כור גרעיני סוריה , למחוק חצי שכונת דחייה בביירות, או לצאת למבצע למיגור הטרור במחנה הפליטים בג'נין .

נגיע לכל מקום קרוב ורחוק , במזרח התיכון, באסיה,, באירופה , בים באויור וביבשה . לא יהיה שום מכשול. תמיד זה קשה , תמיד זה רחוק תמיד נצליח . המחירים יכולים להיות כואבים אבל נצליח.

בסוף האויב מת (או בכלא) "בכל דור ודור יבואו עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצלינו מידם ". פרעה, המן הרשע, אנטיוכוס , היטלר ואחרים ניסו ולא הצליחו. עמים רבים לא שרדו בהיסטוריה ואנחנו כן . זה לקח חשוב שאויבינו לא מפנימים . לא יצליחו לנצח אותנו ואויבנו לא שורדים בסוף. "נצח ישראל לא ישקר" כתוב במקורותינו , ויוסי כהן כראש המוסד תבע את ביטוי "נצח ישראל דורש מאמץ" אז אנחנו מתאמצים מאוד שבאים עלינו לכלותינו. והקדוש ברוך מצלינו מידם.

אנחנו יודעים לשתף פעולה ולהיות מאוחדים בל נתבלבל, אנחנו יכולים להיות יריבים מרים ביוםיום, ימנים ושמאלנים , ספרדים ואשכנזים , דתיים וחילונים , אבל כשאנחנו צריכים, אנחנו יודעים לשים את הכל בצד ולגרום לאויבנו להתחרט שחשבו לפעול כנגדנו . נסראללה אמר אמירה דומה אחרי מלחמה לבנון השנייה, שלו חשב שהנזק יהיה 5 אחוז ממה שהיה לא היה פותח במלחמה.

"אם אין אני לי מי לי" ( פרקי אבות)   סומכים רק על עצמינו. בעת מצוקה וצרה איכשהו כולם מפנים עורף . ולכן עלינו לדעת לעשות את העבודה לבד ולא לסמוך גם על הטובות שחברותנו . הגרמנים לא עזרו לנו במשחקים האולימפיים במינכן, האמריקאים לא הפציצו את אושוויץ, ועשו הסכם מחפיר עם האיראנים. אפשר לראות גם מה קורה לאוקראינה במלחמתה עם רוסיה , גם אוהביה ותומכיה הפנו לה עורף עם פרוץ הקרבות.

"המעז מנצח" אנחנו הופכים לנועזים ויצירתיים מאוד. להתחפש לנשיא אוגדנה , לעשות מבצע בטהרן ולתפוס ולחקור שם את ראש החוליה,  להביא את המסמכים של הגרעין האירני מטהרן על אפם וחמתם על משמרות המהפכה , להפציץ את כור הסורי ואת הכור העירקי , להגיע מהים לחיסול מחבלים 'באביב נעורים' כשלוחמינו מחופשים לנשים ולטכנאי מטוסים  שיודעים לחלץ חטופים שהיו במטוס סבנה. אין סוף ליצירתיות , לנועזות שאנו יודעים לעשות ובסוף אנחנו מנצחים.

זה לפחות מה שמראה ההיסטוריה .

נחישות בביצוע תמיד ההחלטה קשה , תמיד יש מגבלות , תמיד יש סיכונים אבל כשההחלטה מגיעה כולם מכווני מטרה ואז לכל בעיה מוצאים פתרון וכל בלתי אפשרי הופך לאפשרי  .

הפתעה "נגיב במקום ובזמן שנמצא לנכון" היא תגובה ידועה ומבשרת טובות לישראל ורע לאויב. נדע תמיד לעשות את המעשה הנכון בצורה מפתיעה , לא צפויה , לא הגיונית ונעשה את מה שעוד לא נעשה.

ההפתעה היא אחד מהבסיסים מהמרכזים ב'רוח אנטבה' וברוח הציונית. נדע להגיע קטנים ולצאת גדולים .

באנטבה, בטהרן, בדמשק  ובג'נין . כל אויב ולא משנה מי הוא יידע כי ימיו ספורים וזה יגיע לו בהפתעה.

ככל שנחקור יותר בהיסטוריה נראה שהיא בסוף היא לא מאכזבת, התהליכים אותם תהליכים התאריכים והאנשים משתנים אבל איכשהו תמיד היא חוזרת על עצמה רק בכובע ותצורה אחרת. הרוח שנשבה אז, בשבוע אנטבה אצל מקבלי ההחלטות  בצבא ובמדינה היא אותה רוח שנושבת גם בימים אלו כשאנו נאלצים להילחם במספר רב של זירות במקביל.

הצלחנו אז , נצליח גם היום .

הכותב: פוגל יניב, סא"ל במיל. בעל תואר ראשון בהיסטוריה צבאית , חוקר מבצע אנטבה וכותב ספרי ניהול