עולם המדיה – זכויות וחובות / דעתי האישית

כידוע לכם החשיפה לתכנים מעולם האינטרנט והמדיה מאז ומתמיד היווה אתגר עבור הבית היהודי.
עד כמה אפשר לחשוף את ילדינו לתכנים מסויימים? (אם בכלל)

תמיד דמיינתי בנושא זה סקלה עליה עומדים שני קיצוניים:
צד אחד שמתיר הכל מכל ולכל הפחות דואג שתהיה הגנה מינימלית כלשהי,
וצד שני שאוסר הכל מכל ולעיתים קרובות אף את המכשירים עצמם ללא כל קשר לתוכנם.

דעתי האישית בנושא זה, כמו רבות מאוד מדעותיי, נחה על דרך האמצע.
בעיקר מכיוון שאיני יכול להתעלם מחוויות הילדות שלי בהקשר לנושא זה.

אני גדלתי לתוך עולם בו שני הקיצוניים 'שיחקו פינג-פונג'.
הוריי לעיתים החליטו 'לוותר' ולתת לנו הקטנים לראות סרטים ולשוטט לנו ברחבי האינטרנט,
והיו גם זמנים בהם הם ממש חסמו לנו כל גישה לעולם הזה.

כל זאת עד הגיעי לגיל 15.
מאז נראה כאילו הכל נרגע.

מצד אחד האינטרנט פתוח לגמרי והתכנים זמינים לרשותנו (המחשב היה באמצע הסלון),
ומצד שני הדיבורים על כך שאנחנו 'כבר גדולים' וש'אנחנו יכולים לשתף את ההורים בכל מה שעובר עלינו'
כל אלו פעלו את פעולתם.

עם הזמן למדתי לווסת את עצמי. לא לצרוך יותר מידי מעולם המדיה.
אפילו למדתי כיצד ללמוד מעולם המדיה. לצמוח מהתכנים המותרים ולהתמודד עם כל הגועל שיש בהם.

זו אומנם לא הדעה הכי פופולארית, אבל לדעתי האישית אנשי חינוך והורים צריכים לדעת לראות
את הטוב אשר נמצא ביחד עם הרע שבתוך עולם המדיה.

על הסרט 'נסיך מצרים' (מבית דרימווקס) עשיתי סרטון בו הצגתי את שפע הטעויות וחוסר הדיוקים שיש בו לעומת הכתוב בספר שמות, והסברתי כיצד על המבוגרים האחראיים להסביר לילדים שהסרט נוצר על מנת למשוך את העין בלבד ולא ניתן לראות בו את האמת כמו שהיא.

ומהצד האחר,
מישהי רשמה לי בעקבות הסרטון שהיא מכירה ארבעה גרי צדק שהחליטו להתגייר בעקבות הצפייה בסרט.

אז יש המון שקר וגועל.
ויש גם תכנים טובים שאפשר לגדול מהם.
הכל מסתכם בשתיי שאלות פשוטות:

1. מה אני מחליט להציג ולראות?
2. במה אני מחליט להתמקד?

חג פסח כשר ושמח