פרשת לך לך – פרשה בראי המשפחה

פרשת לך לך עוסקת בסוגיית הקונפליקט שבין מחויבות לשליחות ציבורית לבין נאמנות משפחתית, ומציגה את הדילמה דרך דמותו של אברהם אבינו, שבסיפור "לך לך" עומד בפני החלטות מורכבות: לעזוב את מולדתו ומשפחתו לטובת שליחות אלוקית, ובמקביל לשמר את המחויבות למשפחתו.

כאשר אברהם נקרא על ידי הקב"ה, ניתנת לו ההנחיה לעזוב את מולדתו ומשפחתו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (בראשית יב', א'). אך בניגוד  לציווי , אברהם בוחר לקחת עמו את שרי אשתו ואת לוט אחיינו. בכך, אברהם מייצר מודל שבו שני ערכים נאמנות לשליחות ציבורית ונאמנות למשפחה משתלבים יחד. בשונה מנח, שנקרא להיכנס לתיבה עם כל משפחתו, אברהם נקרא לצאת לדרכו לבד, אך אינו מוותר על משפחתו והולך עימם לארץ כנען.

למרות מחויבותו לשליחות הציבורית ולמשימה שהוטלה עליו, אברהם מבטא בצורה עקבית את נאמנותו למשפחתו. בחירתו לשלב את משפחתו במסעו מדגישה את עקרון הגבולות שהציב אברהם: קבלת השליחות הציבורית אך לא במחיר נטישת משפחתו.

עם זאת, בהמשך, מתגלים נקודות קושי  בנאמנותו המשפחתית של אברהם, במיוחד כאשר הוא מסכים להחלטת שרי לגרש את הגר ההרה. הגר, שפחתה של שרי, שהרתה לאברהם, גורשת בעקבות סכסוך בינה לבין גבירתה, ואברהם מאפשר זאת: "ויאמר אברם אל שרי, הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך" (בראשית ט"ז, ו').

 הפרשה מתארת לא רק את יחסי אברהם עם שרי והגר ועל הצורך בדיון המחויבות הזוגית היא גם מעניקה לנו נאמנות בין אחים על אף הכעס שניתן היה לצפות מאברהם ובאופן מעורר השראה  הוא בוחר לשמור נאמנות לאחיו :

                                            מסע היחסים המורכב בין אברהם ללוט

הסיפור מתאר את מערכת היחסים המורכבת בין אברהם ללוט, בן האחווה שהפך לבן מאומץ של אברהם. לאחר שהרועים של אברהם ולוט התווכחו על שטחי המרעה, אברהם, בגישה נבונה ונדיבה, הציע ללוט לבחור לעצמו את השטח שהוא מעדיף, כדי למנוע סכסוך. לוט, במקום להיענות בנדיבות ובכבוד, בחר את האזור הפורה ביותר, את כיכר הירדן, תוך שהוא נוטש את אברהם ובוחר בדרך של אנשי סדום המושחתים.

למרות הבגידה הזו, כאשר לוט נלקח בשבי, אברהם לא שפט אותו אלא ראה בו עדיין אח, ויצא להילחם כדי לשחררו. הוא לא עשה חשבון של מי צודק, אלא פעל מתוך נאמנות משפחתית, שמעל לכל. כאשר אברהם ראה את לוט נלקח בשבי, הוא מיהר לפעול ושחרר את לוט, אף שידע על הדרך בה בחר, בניגוד לערכים שאברהם עצמו החזיק בהם.

הסיפור מציב דגם של נאמנות משפחתית, בו אברהם נשאר נאמן ללוט, גם כאשר היה מקום לחשוב שראוי להתרחק ממנו, מתוך עקרון של אחדות המשפחה. הערכים שהנחו את אברהם הם תום לב, נאמנות משפחתית ללא תנאים, והעקרון של המשפחה כאחדות שלעולם לא נפרדת, גם כשיש פערים גדולים בהתנהגות.