דבר תורה ניהולי פרשת בלק

לאחר ניצחון ישראל על סיחון ועוג, מלכי האמורי, החל לקנן חשש בלב מואב. מואב חשש שישראל מתכוונים להילחם גם בוא, ולכן החליט לפנות למדין, המקום שבו גדל משה, ולהתייעץ עימו איך להפיל את ישראל: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב-הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, כב ג). המדיינים אמרו למואב שכוחו של משה, מנהיג ישראל, בפיו, ונראה שזו הדרך לנצח את ישראל. בלק בן ציפור, מלך מואב, שלח את זקניו אל בלעם כדי לבקש שיקלל את ישראל, שכן גם כוחו של בלעם היה בפיו: "וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי…" (שם, שם ו). בלעם, בטרם קבלת ההחלטה, אומר להם: "… לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי…" (שם, שם ח).

ה' פונה לבלעם בהתחלה בנעימות: "… מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ" (שם, שם ט), אך לאחר שבלעם מתחכם ה' אומר לו: "… לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (שם, שם יב). בלעם מודיע לזקנים שה' אסר עליו לקלל את ישראל ואף אסר עליו ללכת עימהם, והשרים חוזרים לבלק עם תשובתו. בלק מסרב לוותר ומחליט לשלוח שרים "רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה" (שם, שם טו) בתקווה שאולי יצליחו לשכנע את בלעם לקלל את ישראל. נוסף על כך, בלק מבטיח לבלעם הרבה כבוד אם יקלל את ישראל. בלעם נותן לו תקווה שאולי ה' ידבר איתו ויסכים הפעם.

בבוקר בלעם משכים מוקדם, חובש את חמורו, לוקח את שני נעריו איתו ואת שרי מואב ויוצא לקלל את ישראל, בניגוד לדבר ה'. באמצע הדרך האתון רואה מולה את מלאך ה', וחרב שלופה בידו, ומחליטה לסטות מהדרך. בלעם, שלא רואה את מלאך ה', מכה את האתון, אך היא שוב נצמדת לקיר ולוחצת אליו את רגלו של בלעם. בלעם מכה אותה בשנית, ולאחר הכאה נוספת, שלישית, האתון מתיישבת ולא זזה. היא פותחת את פיה ושואלת את בלעם למה היכה אותה שלוש פעמים: "וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת-פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" ובלעם משיב לה: "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ" (שם, שם כח-כט). בהמשך מוסיפה אתון: "… הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר-רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה" (שם, שם ל), ובלעם משיב לה "לא". לאחר מות האתון ומתחילה שיחה בן המלאך לבלעם. המלאך אומר לבלעם שאם הייתה האתון מתנהגת אחרת, כנראה שהוא היה מת, שכן לא עשה את דבר ה'.

בלק יוצא לקראת בלעם, שבא אליו, ומנסה להשפיע עליו, בדרכו, לקלל את ישראל. ואולם בלעם מברך פעם אחר פעם ואומר שזה רצון ה'.

בהמשך, אומר רש"י, בלעם מציע דרך חדשה לנצח את ישראל, והיא באמצעות זימה וזנות: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב" (שם, כה א). ה' כועס על ישראל ומביא עליהם מגפה קשה, שנעצרת רק לאחר שפנחס הורג את זמרי ואת המדיינית. מספר המתים במגפה זו מגיע לעשרים וארבעה אלף איש.

מה לומדים מכך לעולם הניהול?

הכוח שבפה מנהל הוא אדם שמדבר הרבה. בדבריו עליו לשכנע אנשים ולהניע אותם למשימות. הוא מתדרך, מנחה, מהווה דוגמה אישית, מלמד, מפרגן לעובדיו ואף נוזף בעת הצורך. יש משמעות רבה לדיבור ולכל מה שיוצא מהפה. לא לחינם נאמר "החיים והמוות ביד הלשון", שהרי הפה והאמירות יכולים לעודד אנשים, מחד גיסא, ומאידך גיסא לגרום לתסכול רב כאשר נוזפים.

כוחם של מנהיגים כמשה רבנו הוא בפיהם. את זה ידע בלק ולכן רצה שבלעם, שגם הוא היה אדם שכוחו בפיו, יקלל את ישראל. קללה איננה מעשה אלא דיבור, ובלק הבין את המשמעות של מילים, במיוחד כשהן יוצאות מפיו של הנביא. מכך ילמד כל מנהל שמה שהוא מוציא מפיו, המילים, הקול והטונים, הם לב ליבו של הניהול וההנהגה.

לשים לב לשינויים רוב רובם של העובדים עושים את מלאכתם נאמנה. כשעובד מתנהג מעט שונה, המנהל חייב לשים לכך לב, במיוחד אם מדובר בהתנהגות חריגה שאינה מאפיינת אותו. ייתכן שהעובד זקוק לעזרה כלשהי, אולי יש לו מצוקה בבית או בעבודה, והיא משפיעה על התפקוד שלו. אם יש שינוי בהתנהגות של עובד מסור וטוב, כנראה יש סיבה שאינה נראית לעין, והמנהל צריך לדעת לזהות את זה ולפעול בהתאם.

לא כך התנהג בלעם. אתונו שירתה אותו שנים, ומעולם לא היו איתה בעיות. היא תמיד עשתה את רצונו. בפעם הראשונה שסטתה מעט מהדרך, היכה אותה בלעם שלוש פעמים, אף שבסוף זה מה שהציל אותו. לו היה ערני והיה בודק מה הסיבה להתנהגותה המוזרה של האתון, ייתכן שכל האירוע היה נמנע.

הזמן לקבלת החלטות החלטות יש לקבל לאחר תהליך סדור של מחשבה, תכנון, ניהול סיכונים, חשיבה על מקרים ותגובות ועל תוצאות אפשריות. עדיף לקבל החלטות מתוך ערנות ולא כשעייפים. בפרשה אנו רואים את בלעם מדבר עם השרים ואומר להם: "לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר…" ובמילים אחרות: תנו לי "לישון על זה" בלילה, ואחזיר לכם תשובה בבוקר.

שבת שלום !

המחבר: 

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.