עקידות יצחק תשפ"ד

אנחנו חיים בתקופת מלחמה ממושכת, מלחמת קיום, המלחמה הכי צודקת שהיתה לנו אי פעם.

אתה רואה הורים מלווים את ילדיהם לגיוס. נשים מלוות את בני זוגן לשירות מילואים. כולם מצטיידים באומץ לב עצום ובתפילה רותחת.

אתה גם שומע או קורא את ההספדים, אתה מביט במכתבי הפרידה שהשאירו הנופלים ואתה מצטמרר: כמה מסירות נפש! כמה הקרבה עצמית למען עם ישראל!

ואתה לא יכול שלא להיזכר בעקדת יצחק.

כשאברהם אבינו הצטווה "והעלהו שם לעולה", התרוצצו לו הרבה שאלות בבטן.

הוא עצמו כבר קפץ לכבשן האש כדי לא לכפור באמונתו, אבל עכשיו? הרי מדובר בבן שלו!

"האלוקים אומר לי כי ביצחק ייקרא לך זרע, ועכשיו הוא אומר לי "והעלהו שם לעולה", איך ניתן ליישב בין שני המאמרים?"

"יש לי רעיון, אומר אברהם לעצמו, קודם כל נמצא אשה טובה ליצחק, יתחתן בשעה טובה, יהיו לו ילדים, ואחר כך נעלה אותו לעולה כמו שנאמר לי".

מה שאברהם לא ידע: ליצחק היתה נשמה של בת, לא נשמה של בן, ולפיכך הוא לא היה יכול להביא ילדים לעולם. בשעה שהניף אברהם את המאכלת על יצחק פרחה נשמתו של יצחק ונכנסה בו נשמה של בן. רק כעת אחרי העקדה הוא יוכל להביא ילדים לעולם.

אם אברהם היה משיא את יצחק ומחכה עד שיהיו לו ילדים, זה לא היה קורה לעולם, וכך היו אברהם ויצחק מסתלקים מן העולם ללא שום צאצאים. כל הסיפור היהודי לא היה מתחיל בכלל. [1]

אברהם אבינו היה צריך להיאבק נגד השכל הישר שלו, נגד הפחדים שלו, הוא היה צריך להתנשא במלוא קומתו "ממעל לעצים"[2] כלומר מעל עץ החיים (הרצון לחיות) ומעל עץ הדעת (למה בכלל אני עושה את זה?)  וכנגד כל החשבונות, ונגד כל הסיכויים, הוא התגבר כארי והשכים בבוקר אל המקום אשר אמר לו האלוקים.

במשך דורות אלפיים, כל יהודי הקורא קריאת שמע אמור לכוון בפסוק הראשון שהוא מוכן למסור את נפשו על קידוש השם. מסירות נפש במובן ה"דתי".

במרוצת הדורות נולדה מסירות נפש חדשה: "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל"[3] , מסירות נפש במובן הלאומי.

הגן הזה של מסירות הנפש עבר מדור לדור החל מאברהם אבינו ועד ימינו אלה. כל פעם הוא פושט צורה ולובש צורה[4]. אבל זהו אחד הגנים הכי חשובים שיש לנו. אולי החשוב מכולם.

(נכתב לזכרם של חללי צה"ל לדורותם, ולכבודו של סמל יאיר לוין הי"ד שנהרג בערב חג מתן תורה על שחרור עזה עירו של רבי ישראל נג'ארה)

[1] הרב חיד"א בשם רבנו האר"י בספר ראש דוד פרשת תולדות.
[2] ליקוטי תורה אדמו"ר הזקן.
[3] מסכת תענית י"ח
[4] להרחבה: שמואל פאוסט "עם כלביאה" השילוח גליון 35