דבר תורה ניהולי פרשת שמיני

פרשת שמיני עוסקת ביום השמיני להקמת המשכן . מדי יום , בכל שבעת הימים , משה הקים את המשכן בערב פירק אותו. ביום השמיני (שהיה ר"ח ניסן) התקיימה מסיבת חנוכת המשכן , זהו גם היום בו נכנסו באופן רשמי אהרון ובניו לתפקידי הכהונה.

משה קורא לאהרון ולבניו ולזקנים על מנת להתחיל בטקס. "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקנים" מלכתחילה לא ברור למה היו צריך לקרא גם לזקנים  רש"י במקום כתב  "שלא יאמר מאליו נכנס" . היה חשוב למשה שזקני העם ישמעו מפי ה' שהוא ממנה את אהרון ובניו לתפקידי הכהונה.

אהרון שהיה שותף חלקי לחטא העגל חשש מאוד מהמעמד ואף התבייש ופחד לגשת אל המזבח. משה מיד זיהה את זה "ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח , ועשה את חטאתך ואת עולותך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את הקרבן עם הכפר בעדם כאשר ציווה ה' ".  משה מזהה את המצוקה של אהרון, קורא לו ומבקש ממנו להקריב את הקורבן שיהיה גם הקורבן שיסיים את פרשיית חטא העגל מבחינתו בדיוק כפי שצווה ה'.

בהמשך מסופר על מות שני בני אהרון לאחר שנכנסו לקודש הקודשים ללא אישור. משה אומר לאהרון "בקרוביי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון" . שני בני אהרון נכנסים לקודש הקודשים למקום שרק הכהן הגדול נכנס אליו ביום הכיפורים ומתים . תגובת משה מעט מוזרה "בקרוביי אקדש" משמע הוא אומר העם רואה שגם עם גדולי מעמד  אלוקים מתחשבן ולא רק עם ה"זוטרים" . אהרון רואה והיה אמור לזעוק זעקה גדולה אך הוא בחר לשתוק  "וידום אהרון"

בהמשך אלוקים מצווה את אהרון  "יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו חוקת עולם לדורותיכם" שתיית אלכוהול וכוהנים שיכורים לא יכולים לעבוד ביחד בזמן עבודת קודש. עבודה שחייבת להיות מדויקת וקדושה אינה יכולה להתקיים עם אנשים שיהיו שתויים ושיכורים.

לאחר מכן אנו עדים לאחת מגדולתו של משה הודאה בטעות . משה כועס מאוד  ("ויקצוף") על אלעזר ואיתמר על אי הבנה שקרתה בניהם בתחום הקרבת הקורבן . (קורבן החטאת נשרף ולא נאכל) שואל אותם שאלה "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש כי קודש קודשים הוא .." אהרון שומע את משה ועונה "הן היום הקריבו את חטאתכם את עולותיכם פני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטא היום היטב בעיני ה'" . אהרון מעמיד את משה על טעותו . משה לא בורח מהאחריות , לא מתרץ תירוצים  "וישמע משה וייטב בעיניו" . רש"י במקום אומר: "הודה ולא בוש לומר 'לא שמעתי' אלא אמר 'שמעתי ושכחתי'.

בהמשך הפרשה מובאות החיות המותרות והאסורות באכילה. התורה מפרטת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול מן החי.

מה לומדים מכך לעולם הניהול?

חנוכת סוף פרויקט כשמסיימים פרויקט כלשהוא או שיש הצלחה לארגון , חייבים לציין את זה . אנשים עובדים ועמלים על כך ולכן חשוב לעשות טקס , גזירת סרט או כל דבר שבמהלכו תהיה הודאה לעוסקים במלאכה , תמונות למזכרת מהאירוע וכמובן נאומים להוקיר תודה לעוסקים במלאכה. גם המשכן הוא פרויקט גדול וחשוב לציין את פתיחתו והפעלתו באופן רשמי כמו גם מינוי הכוהנים לאלה שיתפעלו את הפעילות במשכן .

רגישות על המנהל בארגון להיות רגיש לסיטואציות מורכבות שחווים עובדיו. אם עובד עובר משהו בחייו האישים , ראוי ורצוי שהמנהל יכיר את המורכבות ויהיה רגיש בהחלטותיו לגבי אותו עובד. במיוחד אם מדובר בנושאים מורכבים מאוד . משה ידע שיש לאהרון בושה על חלקו בחטא העגל , הוא ידע שהוא יתבייש להגיע. ברגישותו, הבין משה את הסיטואציה והחליט לקרא לאהרון  ובכך בעצם סייע לו להתגבר על בושתו . יש הבדל אם אתה עולה לבד וחי עם תחושות לא נעימות או אם קוראים לך להגיע . בדיוק כך מנהל חייב להתנהל, ברגישות רבה לנפש עובדיו.

שמיעה מרמה ממונה לעיתים נכון לעובדי הארגון ישמעו את הדברים מרמה ממונה ולאו דווקא מהמנהל הישיר . באופן טבעי המנהל אמור להיות זה שמדברר את הרמה הממונה לעובדי הארגון . אך כשהרמה הממונה היא זו שאומרת את הדברים בקולה "מפי המלכות" הדברים נשמעים אחרת וכולם מקבלים אותם כעובדה. אמירה זו חשובה כי היא גם נותנת תוקף חזק יותר לאמירה של המנהל וגם המנהל מקבל גיבוי פומבי מהרמה הממונה. זו בדיוק הנקודה שבה קרא משה לזקני העם. היה חשוב לו שזקני העם ( שיעבירו את זה לשאר העם ) ישמעו מפי ה' את המינוי של אהרון ובניו לכוהנים ולאלה שממונים על העבודה במשכן.

שתיקה – הרבה אמירות נאמרו על השתיקה . "שתיקה יפה לחכמים " , "סייג לחכמה שתיקה", "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". "לעולם לא תתחרט על משהו שלא אמרת" ועוד . יש מקרים שפשוט עדיף לשתוק. לא על כל דבר מנהל חייב להגיב או לאמר משהו . לעיתים החיים חזקים יותר מהאמירות ולעיתים יש לתת לזמן לעשות את שלו . במקרה פה אנו רואים את בחירתו של אהרון לא להגיב  "ויידום אהרון".

עבודה ואלכוהול לא הולכים ביחד על מנהל וכל ארגון חייב לומר את זה במפורש . עבודה ואלכוהול לא הולכים ביחד . אדם יכול בביתו לעשות כרצונו , לשתות להינות . בעבודה חייב להיות הגדרה ברורה שלא שותים ולא משתכרים . גם העובדים וגם כלל ההנהלה חייבת להיות זו שאומרת זה באופן שלא משתמע לשני פנים .

ה' אומר זאת במפורש לאהרון ובניו "יין ושכר אל תשת אתה ובניך בבואכם אל ( העבודה ) באוהל מועד". הפרדה מוחלטת שבאים לעבודה לא שותים יין ושכר.

הודאה בטעות גדולתו של מנהיג ומנהל שכשהוא טועה שיודה בטעותו וייקח אחריות . לא יתרץ תירוצים . מי שלא עובד לא טועה אומרת האמרה הידועה , עדיף כמובן לא לטעות ולעשות חושבים לפני שעושים מהלך כלשהוא או נותנים הנחיה כלשהיא . אבל אם קרתה טעות שנגרמה בגלל המנהל , מוטב שהמנהל יודה בטעותו ויעדכן את מי שנדרש . זה לא נעים אבל זה בסופו של דבר רק מעצים את המנהל את הארגון .

המחבר: 

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.