עולם התורה – עתידני העם היהודי

ביום ראשון אלפי בחורים ישובו לישיבותיהם וזו הזדמנות לשאול "מה בעצם מועילה התורה לחיים? כיצד היא רלוונטית היום?" כלומר, כל אדם סביר מכיר בכך שהישיבות מעמיקות את הרוח היהודית ושבין כתליהן מתרחשת דרמה רוחנית מופלאה. אבל השאלה היא האם מחוץ לאינקובטור הזה, יש לתורה מה לומר? הרי סדר היום שלנו מתנהל כמו בכל מקום אחר בעולם. אמא אנגליה דואגת לילדיה, ממש כמו אמא יהודיה, אז איפה בדיוק ההבדל? בשעות שבהם אנחנו פנויים משאלות הקיום?

האם זה כך? האם התורה הקדושה יפה לשעות הפנאי, אבל בעיקר הזמן – השיקולים הפרקטיים מכריעים?

השבוע יחול גם יום פטירת מרן הרב קוק זצ"ל ואפשר לחדד עוד ולשאול האם תורת הרב רלוונטית לתלמידיו? האם החכמה הנשגבה המשורטטת ביד אמן כביר, באלפי דפי ספריו משנה משהו בסדר החיים שלנו? מה משקלה של הרוח אל מול מכונות התרבות העצומות, הנהנות מתקציבי עתק כדי להשפיע בעולם?

לפני מספר ימים קראתי תובנה מעניינת מיהודי יקר ושמו צביקה דרור. דבריו מעניינים ככלל, אבל יש להם משקל מיוחד בשל הרקע האישי שלו. דרור השתתף במלחמת יום כיפור, בקרב על החרמון וביומה האחרון של המלחמה בכ"ו בתשרי תשל"ד, הוא ראה וחווה מה שאף בן אדם לא אמור לראות בחייו. מאז הוא מתמודד עם פוסט-טראומה.

טראומה גורמת לחטט באובססיביות בעבר. עיסוק מדכא שאינו פוסק ולא מסתיים ובטח שלא תורם לריפוי, אבל צביקה מלמד מניסיונו שיש כוח אחד שיכול לנצח את העבר – העיסוק בעתיד: "רק העיסוק בשאלת העתיד יכול להוציא אותנו מהבוץ הַממַכֶּר של העבר וגם ייתן משמעות קיומית עמוקה להווה המסובך שלנו".

צביקה סבור ש"תורת העתידנות הישראלית", היא זו שרוחשת מתחת למה שאנו מכנים 'דת' – "תמיד היתה ליבה אינטלקטואלית שלא הפסיקה ללמוד ולהעביר הלאה את סודות העתיד שלמענו אנחנו קיימים" הוא כותב. "פעם קראו להם  נביאים, ל"ו צדיקים, חכמי הקבלה ואומני ספר הזוהר. בדורות האחרונים היו אלו הבעש"ט והגאון מווילנה, שמכוח תורת העתיד המופלאה שלהם החלו העליות לארץ ישראל" וכאן דרור מבאר באופן כל כך מעניין את הרלוונטיות של הרב קוק, כמי שלימד וכתב ספרים כל כך רבים ש"קשורים בטבורם לנושא העתיד המאושר אליו אנו חותרים מזה אלפי שנים". כאשר מסתכלים על המפעל הדתי לאומי העצום שהתפתח במהלך השנים בארץ, קל להבין שרוח עתידנית עזה הניעה אותו ומילאה אותנו בביטחון שיש בנו הרבה יותר מן הרצון הפשוט 'להתקיים'. שציונות אינה רק הקמת מפעלים וסלילת כבישים, אלא תפיסת עולם נועזת היונקת מן ה'עתיד' והיא הדוחפת את הכל להתקדם.

אכן, חלק עצום בתורה מתייחס לחיי היומיום, אבל אסור להתבלבל – זה לא כי העולם הזה הוא חזות הכל וצריכים להסתדר עם מה שיש. התורה מלמדת אותנו לצפות לישועה השלמה – לתיקון עולם במלכות שד-י, והמגמה שלה היא להביא את העולם כולו לשם.

האם היהודיה אכן דואגת גם היא שיהיה טוב לילדיה, אבל ה'טוב' שלה רואה אופק אחר לחלוטין.

מה שדרור מלמד מניסיונו הוא שב'עתידנות' הזו גנוז הכוח, שמסוגל לקחת אפילו אדם ששרוי בטראומה ולהשיב אותו לחיים. לכן השאלה "מה התורה מועילה לנו?", היא שאלה חומרנית שלא מבינה מספיק את עוצמתה של הרוח.

מסע החיים מחייב שיהיו לנו מפה ומצפן טובים, אבל בלא מוטיבציה לנוע אל היעד, נישאר בנקודת המוצא מבלי יכולת לנוע קדימה. האור של העתיד נותן לנו אותה.

אז ברכותינו לכל לומדי ולומדות התורה – "עתידני העם היהודי".