30 סיפורים על התקשרות חסיד לרבי • מיוחד

'אינני מניח לחסידים שלי לישון': לרגל י"א ניסן, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה כשלושים סיפורים קצרים, בנושא התקשרות של חסיד לרבי • מהי האתכפיא של ימינו? על מה הרבי לא מוותר? איזו סגולה טובה לזיכרון נתן הרבי לרב אשכנזי ע"ה ביחידות? על מה אמר הרבי שאי אפשר 'לשחד' אותו בעניין ההתקשרות אליו? ואיזה עניין הרבי דורש שאיתו ניתן לכבוש את העולם? • לקריאה

•••

לכל קושיה יש זמן מתאים

סיפר הרב זעליג פסח אוריץ: בתקופה מסוימת (בשנות הכ"ף) לימדתי סטודנטים מהקולג'ים את סידור התפילה. מכיוון שרציתי שיהיה בעת הלימוד גם איזה טעם מתוק, הכנסתי אפוא בשיעור גם 'קישוטים', כמו ביאורים על קטעים שונים בתפילה. בהמשך השיעור היו גם כאלה ששאלו שאלות רציניות בענייני אמונה.

באותה עת זכיתי להיכנס ל'יחידות' ואחד הנושאים שהעליתי הייתה השאלה הבאה: אחד המשתתפים בשיעורים הנזכרים לעיל, כיון שהוא מבוגר מכולם והיה בחיל האוויר האמריקני, יש לו יכולת להעלות במהלך השיעור שאלות פילוסופיות, ואף שעניתי לו, השיחות איתו לא מתאימות למסגרת השיעורים לסטודנטים צעירים. שאלתי את הרבי כיצד עלי לנהוג במצב זה?

הרבי ענה תשובה חד משמעית: למרות שיש לך תשובות מתאימות בשבילו, אל תרשה לו לשאול במהלך השיעורים. זאת משום שהקושיה תמיד חזקה יותר מהתירוץ. יתירה מזו: עצם הצגת השאלה תוכל לעורר ספקות. לכן תציע לו שישאל את שאלותיו אחר השיעור, כדי שהאחרים לא ישמעו אותן, ואז תענה עליהן.

להתרחק מלימוד באוניברסיטה

בקשר לפעילותו בקולג'ים, הוסיף וסיפר הרב אוריץ: באותה יחידות אמר לי הרבי: 'צריכים ליזהר מהקולג'ים שעושים חורבן מהכול.. הצד השווה של האוניברסיטאות הוא, כיליונו של כלל ישראל'. כאן הבהיר הרבי במאמר המוסגר: 'ואל תקשו מכך שאני למדתי בשלוש אוניברסיטאות', זכור לי שכאן הזכיר הרבי את שמות האוניברסיטאות סורבון וברלין.

'וטעם הדברים', המשיך הרבי והסביר, 'שאם תלמיד שומע דבר חכמה, קונים בזה את התלמיד, והתלמיד מתפתה לחשוב שיש חכמה גם אצל אחרים, וממילא הוא נעשה משועבד לזה כיוון שראה דבר חכמה – שכך הוא טבע הדברים. יתרה מזו, בהמשך לכך התלמידים יבואו לביתו (של הפרופסור), יישבו ויתוועדו שם וישתו כוס תה, וכך ייווצר ביניהם קשר, וממילא גם דרך ארץ מיוחדת לאותו פרופסור, דבר שיסתעפו ממנו תוצאות חמורות. 

במקום 'ויהיו עניים בני ביתך', שכפירוש המפרשים הכוונה לתלמידי חכמים, הרי שבני ביתך יהיו כימאים ופיזיקאים.. ממילא גם בשידוכין, כשיחפשו שידוך, יחפשו כימאי ופיזיקאי ולא בן תורה – וכל זה נגרם מהשפעת הפרופסורים בקולג'ים.

'אכן', הטעים הרבי, 'חושבים שהפרופסורים אנשים עם ראשים גדולים, אבל אני עצמי הכרתי כמה גדולי תורה, שעמקותם הגיעה כדי פי עשרה מעמקותו של איינשטיין – ואינני מתכוון דווקא לראש ישיבה כמו ר' שמעון שקאפ, אלא אפילו לראשי ישיבות פשוטים.. אבל [הפרופסורים] הללו חושבים שהכול נמצא אצלם באוניברסיטה'.

'אתכפיא' של ימינו

באחת הפעמים שהמשפיע הרב ניסן נעמנוב ע"ה נכנס ליחידות אצל הרבי, הוסב הדיבור על דבר 'אתכפיא'. על כך הגיב הרבי (תוכן הדברים): 'אתכפיא' היום היא שבחור אוכל את מה שנותנים לו במטבח הישיבה.. (מפי הרב אלימלך צוויבל ע"ה).

שיחה על המשיח במרפאת עיניים

סיפר המזכיר הרב יהודה לייב גרונר: בשנת תשנ"ב אמר לי הרבי שאיננו רואה ברור את 'האותיות הקטנות שבגמרא'. הזמנתי רופא עיניים, ולאחר בדיקה שנערכה בחדרו הקדוש, הוגדל מספר הראיה במשקפיים. לאחר זמן אמר לי הרבי, שעדיין אינו רואה בבירור כל כך. הזמנתי את הרופא פעם נוספת, אך הרופא אמר שצריכים לערוך בדיקה במכשיר משוכלל יותר שנמצא בקליניקה ולא שייך להביא אותו לחדרו של הרבי. הרופא הוסיף כי הוא מוכן לערוך את הבדיקה אצלו בקליניקה בשעה שלא יהיה נוכח שם אף אחד.

כך אכן היה: הרבי נסע לקליניקה שלו, וכנהוג לפני בדיקות מעין אלו, טפטף הרופא טיפות עיניים להרחבת האישונים. לאחר מכן היה צריך להמתין כרבע שעה עד להשפעת הטיפות. הרופא ניצל את ההזדמנות וביקש רשות מהרבי לשאול שאלה, והרבי נתן את הסכמתו.

שאל הרופא את הרבי: 'הייתכן שאחרי כל הפעילות הגדולה של חב"ד בעולם, כפי שראיתי אני בנסיעותיי (הרופא, בין יתר תפקידיו, הוא גם עסקן ציבורי גדול ומזדמן לעיתים תכופות למדינות רבות בעולם), ועדיין לא בא משיח'?.. הרבי חייך לעברו חיוך רחב ואמר: 'זוהי שאלה גם אצלי, אבל כנראה שעדיין נותר קצת – כאן עשה סימן בשתי אצבעותיו הקדושות – למלא את הכוס, ולכן בכל הזדמנות שאני מדבר לחסידים, אני מעוררם לעשות עוד משהו'. הרבי התבטא אז: 'אינני מניח לחסידים שלי לישון'.

על מה הרבי לא מוותר?

פעם נכנס ל'יחידות' לרבי אחד מראשי הישיבות החשובות בניו יורק. בין השאר שאל את הרבי – ידוע שאחרי כל ירידה שהייתה לעם ישראל במשך הדורות, באה אחר כך עלייה; אם כן, לדעת הרבי, מה הייתה העלייה שהייתה אחרי השואה?

השיב לו הרבי בשאלה: 'איזו עליה אתה מייחס לתקופה שלאחר השואה'? הלה השיב: 'את הקמת מדינת ישראל'. ענה לו הרבי שאין זו עליה, כיון שהשואה גרמה לירידה ב'אידישקייט' ומדינת ישראל לא גרמה לעליה ב'אידישקייט'. המשיך הרבי ואמר כי הוא בטוח שהעלייה הגדולה שאמורה להיות לאחר השואה, היא ביאת משיח – ועל כך לא יוותר! (מפי המזכיר הרב גרונר).

כמה חשוב לשמור על בריאות הגוף

סיפר הרב שניאור זלמן גפני: ביחידות הראשונה שלי אצל הרבי שאלתי בקשר למצב בריאותי (שבאותה שעה היה חלש והתלבטתי כיצד לנהוג בנושא מסוים). התשובה של הרבי הייתה באריכות ובפרטיות. הרבי התחיל בציטוט מהמכתב המפורסם של הרבי הריי"צ (שנדפס ב'קובץ מכתבים' בהוספות לתהילים 'אוהל יוסף יצחק') בו נאמר שיהודי חייב להיות בריא, מאחר שהוא צריך לפעול עניינים שונים בעולם הזה, ולשם כך עליו להיות בריא וחזק, כלשון הרמב"ם ש'היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא'.

אחר כך המשיך הרבי וביאר עניין שלם ב'אגרת התשובה', שם שולל אדמו"ר הזקן את עניין התעניות בדורותינו. אמנם לא עסקתי באותם ימים בתעניות, נהגתי בדברים שונים בעבודת ה' שנראה כי חלק מהם השפיעו על מצב בריאותי. הרבי התייחס לכך והוכיח מדברי אדמו"ר הזקן האמורים, שכל עניין שהוא נגד הבריאות 'לא זו בלבד שאינו מועיל לעבודת ה', אלא שאינו בגדר של עבודה כלל, וממילא הרי זה היפך הרצון והיפך הכוונה והתכלית', כך התבטא הרבי.

הרבי אמר בין היתר שכל העניינים אפילו הרוחניים, צריכים להיות משועבדים לעניין בריאות הגוף, ונתן דוגמה: 'בדיוק כשם שאדם מניח תפילין, עליו להקפיד על כל פרטי ההלכות שבזה, כך בדיוק צריך להקפיד על שמירת הבריאות'. לאחר מכן סיפרתי לר' אבא פליסקין על תוכנה של השיחה; הוא היה מלא התפעלות מכל מילה שהרבי אמר לי על החשיבות הגדולה בשמירת הבריאות.

מי רשאי להבטיח רפואה?

סיפר הרב יקותיאל פרקש: כשהייתי ביחידות בקודש פנימה, כבר בתחילת ה'יחידות' ביקשתי מהרבי ברכה לבריאות נכונה עבור ילדה מסוימת. הרבי ענה לי שייקח את הבקשה לאוהל. העזתי והוספתי לבקש הבטחה בנוגע לבריאותה.. הרבי ענה: 'הבטחה? את זה יכול רק הקדוש ברוך הוא בעצמו, מי שהברכות נתונות לו, או כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר. אך כפי שאמרתי, אקח איתי את כל העניינים על הציון'.

החשמל של יהודים למודי מסירות נפש

הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסאהן, ראש ישיבת טשיבין, ירושלים זכה להיכנס ל'יחידות' בשנת תשכ"ז. במהלך אותה יחידות הוזכר נושא בניית גנרטור להספקת חשמל בשבת בכפר חב"ד. הרבי הביע את שביעות רצונו מכך שהקיבוץ החסידי המפואר של כפר חב"ד, המורכב ברובו מיהודים למודי ניסיונות ומסירות נפש בפועל על קיום המצוות בהידור, לא יצטרכו להשתמש בחשמל בשבת קודש אלא אך ורק באופן המותר. כמו כן הביע תקווה, שמכפר חב"ד יראו עוד רבים וכן יעשו.

מתמימים לא צריך לבקש כסף להתוועדות

בחול המועד פסח תשי"א, כאשר יצא הרבי מלך המשיח מתפילת המנחה, פנה לרב שמואל דוד רייטשיק ואמר: 'אם אין מה לעשות, יש להתוועד. עבור כך אתן לכם רשימה של הרבי' (רשימת שיחה של הרבי הריי"צ ממוצאי יום הכיפורים תרצ"ט). הרב רייטשיק פנה אל התמימים וביקש לקבץ את המעות הדרושות לקניית יין עבור ההתוועדות. כשראה זאת הרבי, אמר: 'מהם לא צריך לקחת כסף, כי אם ייקחו מהם גשמיות, תחסר להם לאחר מכן רוחניות'.

הרבי אחז בשולחן ואמר: זהו אור אלוקי

בהתוועדות אחרון של פסח תשל"ה, אמר הרבי כי עכשיו מאיר גילוי משיח; וכשם שבזמן משיח יראו כל העולם 'כי פי ה' דיבר', ממילא גם עכשיו דבר זה מאיר בגילוי. פי ה' עניינו, גילוי אור הוי' בעולם. כשאמר זאת, אחז הרבי בשולחן בשתי ידיו הקדושות ואמר: 'אין זה שולחן גשמי אלא אור אלוקי שמחיה אותו, ומי שיאמר כי הוא רואה שולחן, שיפתח את העיניים ויראה אלוקות'. (מפי הרב יהודה לייב גרונר).

כשהרבי השתתף ברוחניות במעמד החופה

בשנים הראשונות סידר הרבי קידושין. היו מקרים שהרבי הוזמן לסדר חופה אך לבסוף לא יכול היה להגיע. פעם הייתה מונחת על שולחנו של הרבי שיחה שהמתינה זמן רב להגהה, וכאשר אירע שהרבי לא יכל להגיע לחופה, ביקשו שהרבי יגיה את השיחה בו בזמן שנערכה החופה. הרבי שלל זאת באומרו: 'להשתתף ברוחניות זה יותר קשה מלהיות בגשמיות'.. (מפי הרב יהודה לייב גרונר).

פסק הלכה צריך להיות בהיר

סיפר הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי: פעם אמר לי הרבי בנוגע לחוברת 'כשרות המטבח', שצריך לכתוב תמיד שיש כמה שיטות, ולא להסתפק בהבאת דעה אחת בלבד. יחד עם זאת צריך לציין שבחב"ד נוהגים כך וכך, ויש מחמירים (או מקלים), וזאת כדי שלא יהיו חילוקי דעות.

בעניני כבוד – להתנהג בחכמה

סיפר הרב שמואל מנחם מענדל בוטמן: בחודש שבט תשמ"ט קרא לי הרבי להיכנס ל'יחידות', וכיושב ראש 'ועד סיום הרמב"ם העולמי', נתבקשתי לפרסם ספר הסוקר את סיומי הרמב"ם. הרבי הדריך אותי ואמר בין השאר: 'הסדר של המאמרים יהיה לפי אל"ף בי"ת. זהו הדבר הטוב ביותר, שכן אז לא יוכל אף אחד להיות 'ברוגז' מי מהנואמים נמצא מוקדם או מאוחר, שהרי מה הוא אשם שאות שם משפחתו היא מאוחרת יותר'.

איפה אתה אוחז בהכנות לגאולה?

סיפר ר' ישראל רוזנפלד מקראון הייטס: בחודש כסלו תש"כ הוציא הרבי עבורי פתק, וזה לשונו: 'מקוים אנו בתוך כלל בני ישראל ומצפים בכל יום שיבוא משיח צדקנו. באיזה מקום ימצא את פלוני? ובהכנות לאיזה עניין? ובאיזה מעמד ומצב? ובאיזה מחלקה של צבאות המשיח יהיה מתאים להכניס אותו? והכנה ליום טוב הרי נעשית בערב יום טוב'.

מכתב 'מהיר' על לימוד תורה

בשנת תשד"מ, אחד מאנ"ש בברוקלין כתב לרבי שאלה בעניין פרטי, ומכיוון שהעניין היה נראה לו דחוף מאוד, לכן ציין על הפתק: 'מהיר'. הרבי ענה על השאלה, והוסיף בכתב יד קודש: 'כדאי שיכתוב (לפעמים) וגם מהיר, שיש לו קביעות עיתים בתורה והם וכו' וכו'.

'אם צריך – יש בחב"ד גם מופתים'

בשנים הראשונות לנשיאות היו התוועדויות רבות בהן היה הרבי דורש שיקרבו יותר יהודים למעיינות פנימיות התורה. באחת ההזדמנויות אמר הרבי, כי יש לומר לאותם יהודים, שבחב"ד יש הכול – לימוד, תפילה, ואם צריכים, יש גם מופתים..

לימוד כדבעי לצד הפצת המעיינות

פעם כתבה הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' במונטריאול לרבי תלונה על חלק מהתלמידים שעוסקים זמן רב מידי ב'הפצת המעיינות' וכתוצאה מכך ניכרת חולשה מסוימת בלימודיהם. ההנהלה ביקשה אפוא שהרבי יורה לתלמידים אלה שלא לעסוק זמן רב כל כך בהפצת המעיינות. תשובת הרבי הייתה פסקנית: 'אפשר לקיים שניהם'.

לזכור את המטרה

'באחת השנים התקיימה התוועדות י"ט כסלו עם הרבי במוצאי שבת' – סיפר ר' ישראל רוזנפלד מקראון הייטס. 'באותה שבת הייתי אמור לשהות עם קבוצת ילדים במלון, ולכן יצא שבמוצאי שבת לא אוכל להשתתף בהתוועדות. שאלתי את הרבי, מה עלי לעשות. התשובה לא איחרה לבוא: הרי כל מטרת ההתוועדות היא לקרב יהודים לאבינו שבשמים, אם כן מה השאלה'?..

ככה חונכים בית בישראל

בעבר היה נהוג שעם כניסה לבית חדש מקבלים מכתב ברכה מהרבי. בדרך כלל נוסח הברכה היה אחיד. ומעשה שהיה באברך, שבנוסף לנוסח הרגיל, כתב לו הרבי גם שמהראוי לערוך התוועדות חסידית בבית מיד עם הכניסה, כפי שחסידים נהגו ברוסיה. הרבי אף הוסיף שזו צריכה להיות הנהגה של חסידים, שכל דבר יהיה על ידי התוועדות כפי שחסידים נהגו מאז ומקדם. (מפי הרב דוד ראסקין ע"ה).

ככה מתקשרים לרבי

סיפר הרב אברהם מיכל הלפרין מירושלים: באחת היחידויות שלי, אמרתי לרבי שאני מגיע כל כך הרבה פעמים לכאן ואני מרגיש 'אז מ'ווערט נישט אנדערש' [= שאינני משתנה], ואני רוצה להיות יותר מקושר לרבי. הרבי נעשה מאוד רציני ואמר: 'כשאתה תעסוק יותר בלהט בחסידות, ירגישו את הקשר'. לאחר מכן אמר לי הרבי: 'ידוע מה שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר אומר בשיחות, שאיהרגשה היא מעלה, וכאשר האבר כואב חלילה, אזי מרגישים'.

אם עושים – אז מאהבה

כאשר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ישב 'שבעה', והרבי הגיע לנחמו, החדר היה מלא וגדוש ברבנים ואישי ציבור ידועים. למרות שהרבי היה אז צעיר לימים, בתחילת ימי נשיאותו – מיד עם היכנסו הפך לראש המדברים וכולם הקשיבו אליו מתוך ביטול והכנעה. להרבה מהנוכחים הייתה זאת ההזדמנות הראשונה להיפגש עם הרבי החדש מליובאוויטש, והרושם שהשאיר על כולם היה חזק ביותר. אחד הנוכחים ניגש לאחר מכן לרבי ואמר בהתפעלות: 'ליובאוויטשער רבי, אני פוחד שאני נעשה חסיד שלכם'. נענה הרבי בבת שחוק: 'למה אתם צריכים לעשות זאת מיראה, עשו זאת מאהבה'..

'אי אפשר לתת לי שוחד'

סיפר אחד התמימים: כשהיתי ביחידות בכסלו תשל"ב, אמר לי הרבי: 'במה שאתה מבקש ברכה ל'התקשרות' – ברור ומובן שאי אפשר דרייען זיך ארום פוסט און פאסט [= להסתובב סביב בריקנות וללא תוכן] ולהיות מקושר. אי אפשר לתת לי שוחד ואני לא מקבל שוחד. בחור בתומכי תמימים שאינו שומר הסדרים ולא לומד כדבעי ומתפלל כדבעי ומתנהג כדבעי – אינני מקבל ממנו שוחד, מכך שלומד מזמן לזמן 'ליקוטי שיחות' וגם עושה לי טובה גדולה ועוסק ב'ופרצת'.

התקשרות – כיצד?

יהודי שהיה בתהליך של התקרבות לתורה ומצוות, כתב לרבי מכתב בו ביקש, בין היתר, שהרבי ישלח לו את תמונתו. הרבי השיב לו: אין זה נהוג כלל, כי אם ילמד (בתוך שאר לימודיו) מה שאני לומד (פרשת השבוע), וזה מאחד שלא בערך [- הרבה יותר] מפוטו [= תמונה].

יש ללכת לפינה כל בוקר ולצייר לעצמו את צורתו של הרבי

על פן נוסף בהתקשרות, סיפר הרב יצחק דוד גרונר ע"ה: בהיותי ביחידות בשנת תשי"ב, אמר לי הרבי בין השאר: 'על כל אברך שראה את כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, ללכת לפינה כל בוקר, ולא נוגע אם זה לפני ברכות השחר או אחרי, ולצייר לעצמו את צורתו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, וזה ייתן חיות במה שצריכים'.

הקשר של חסיד עם הרבי הוא דו-צדדי

היה סטודנט יהודי, ממוצא חב"די, שרצה ללכת ללמוד באחת האוניברסיטאות בארה"ב. באותה תקופה הרבי התבטא בחריפות נגד תופעות שונות שהיו באוניברסיטאות בארה"ב. הסטודנט החב"די היה בדילמה, והוא כתב לרבי, כי מאחר והוא חסיד של הרבי, אזי הוא לא יכול לעשות נגדו וללכת בכל זאת ללמוד באוניברסיטה בה הוא כל כך רוצה ללמוד. 

לכן הוא מציע 'רעיון': במשך ארבע שנים הקרובות בלבד הוא לא יהיה חסיד של הרבי, ובכך תיפתר הבעיה.. השיב לו הרבי: 'אם ההתקשרות בין רבי לחסיד הייתה חד סטרית – אז הרעיון שלך היה טוב; אך מאחר והתקשרות בין רבי לחסיד היא דו-סטרית, הרי גם אם תנתק עצמך מהרבי – הרבי לא ינתק אותך ממנו'. (מפי הרב מנחם מענדל גרונר).

יכולים לכבוש את העולם

סיפר הרב יצחק מאיר הרץ, אנגליה, שבשנת תשכ"א, כאשר אביו נכנס ליחידות – התבטא, בין יתר הדברים, בנוסח: 'אם בחורים חב"דיים היו לומדים, הם יכלו לכבוש את העולם'. הגיב הרבי ואמר: אני הרי תובע זאת מהם!

כך מציירים 'ופרצת'

פעם נכנס הצייר החסיד ר' חנוך הענדל ליברמן ל'יחידות', והרבי ביקש ממנו שיואיל לצייר ציור המתאר 'ופרצת'! ר' הענדל ביקש שהרבי יסביר לו עניין זה, והרבי המשיל זאת כך: ישנו נהר גדול בו זורמים מים רבים. באמצע הנהר ישנו סכר המכוון את המים שינועו כדרכם, וגם כדי שלא ישטפו את השדות. זהו עניין 'ופרצת', מלשון 'פורץ גדר' שהמים יגיעו לשדות וישקום, וכך יגדלו פירות נאים וטובים. (כלומר: 'ופרצת' פירושו השפעה, אך יחד עם זאת ישנה הכוונה – שההשפעה תגיע למקומות הראויים ולא תלך לאיבוד חלילה, וכך יצמחו פירות טובים).

סגולה טובה לזיכרון

סיפר הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, רבו של כפר חב"ד: ב'יחידות' שזכיתי להיכנס אליה לפני יום הולדתי (כ"ז אייר תשי"ח), ביקשתי מהרבי מלך המשיח עצה לזיכרון. הרבי אמר לי: 'הסגולה לזיכרון היא: א] לשמור על בריאות הגוף. ב] להסיח דעת מכך שכאילו לא זוכרים'. והרבי הוסיף והסביר לי: 'כשמישהו מחדיר למחשבתו שהוא לא זוכר טוב – זה עצמו גורם לאי זיכרון'.

הזקן שומר על הצלם היהודי

תלמיד באחת הישיבות בירושלים החליט לגדל זקן, אולם הוריו לחצו עליו שיגלחו בטענה שזקן אינו דבר יפה, וכי הוא דומה ל'היפיס'. הבחור שביקר באותה תקופה אצל הרבי, סיפר לרבי את התלבטויותיו ואת טענות הוריו ושאל בעצתו. הרבי השיב, שאחת המעלות של יוצאי מצרים הייתה שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. דבר זה אפשר ללמוד גם מה'היפיס', שיש להם לבושים ולשון משלהם, וראשיהם (שהם יהודים) אפילו מקפידים להיקרא בשמם היהודי.

זו הייתה התגובה של הרבי לגבי הטענה שזקן דומה ל'היפיס'. לעצם העניין, אמר הרבי, שהזקן עוזר בעבודת ה'. קורה שבחור נכנס לחנות ומעלעל בעיתון פסול, ולפתע נזכר שהוא עטור זקן והאנשים מביטים עליו, והדבר עוזר לו לעזוב את המקום. כששמע זאת הבחור, החוויר כסיד. כשיצא מהחדר לאחר מכן, היה נרעש, באמרו, שהרבי תיאר ממש את מה שהתרחש פעם עמו.