עריקה ממלכתית

לא לחינם רוה"מ נתניהו התנגד לנסיעה של גנץ לארה"ב, בהינתן העובדה שהיחסים בינו לבין הנשיא ביידן בשפל, גנץ במיומנות ששמורה רק לו גרם לפגיעה נוספת ביחסים בין השניים, ביידן הבין מזמן שמנתניהו לא תבוא הישועה בנושא העזתי ולכן הוא וממשלו פתחו ערוץ מול גנץ, בתקווה שממנו כן יצא משהו.
המכנה המשותף בין גנץ לביידן, שלשניהם יש יעד נוסף מעבר ליעדים של מיטוט חמאס והחזרת החטופים, והוא מיטוט נתניהו, והכל כשר בדרך ליעד הנכסף.
גנץ התקבל בבית הלבן לא כראש מפלגה בת 12 מנדטים, אלא פי שלוש מכך, מבחינת ממשל ביידן כל זמן שאפשר להוציא את העיניים לנתניהו, זה ייעשה בצורה הכי טובה, לטענתם נתניהו מורח אותם גם בסוגית היום שאחרי ובעיקר בסוגיית רפיח, שכולם מבינים שבלי כניסה לשם ושליטה בציר פילדלפי אי אפשר להשיג ניצחון על חמאס, ובטח שזה יקשה עוד יותר בהחזרת החטופים.
ביידן מבין שטיפול שורש ברפיח גם יפגע 'בחפים מפשע' וגם 'לא עלינו' עלול להאריך את ימיה של ממשלת נתניהו, והוא ממרום גילו לא מבין מאיפה נפל עליו האיש שמצליח למרוח ולדחות כל פעם מחדש, אבל לאט ובטוח מתקדם לעבר המטרה שהציב, למרות ההפרעות מבית ומחוץ.
הנזקים שגנץ עשה בנסיעתו עוד ילמדו בספר דברי ממשלת החירום הלא מאוחדת של ישראל, גנץ חשב שנסיעתו בניגוד לדעת הבוס תגרום לפיטוריו ולסילוקו מהממשלה, נתניהו שיודע שגנץ נשאר בממשלה לא מאהבת נתניהו מבין שמתנה כזו של פיטורים רק תעלה את גנץ על כתפי כח קפלן ובא לגנץ גואל.
בינתיים בשקט גדעון סער, נסיך ליכודי בדימוס, הריח שהבחירות בפתח ושיש כמה מתמודדים שמתחממים על הקווים על המשבצת מושיע הימין במפלגה עצמאית, ובא סער ופירק את השידוך עם גנץ, שממילא לא עלה יפה מלכתחילה וטרף את הקלפים.
זה התחיל בכניסת גנץ לממשלה שסער היה שותף איתו, נתניהו זיהה הזדמנות חד פעמית להחזיר את סער למחנה הימין או אפילו לליכוד, והפשיר לאט לאט את היחסים העכורים שליוו את השניים בשנים האחרונות, נתניהו הצליח בעיקר לפורר לסער את הפסילה האישית כלפיו והצליח להגדיל את מחנה הימין ל68 מנדטים.
הדרישה של סער להיכנס לקבינט המלחמה ככל הנראה תתקבל, בין היתר כדי למסמר את סער חזק לממשלה, ואולי אפילו לקינוח, נתניהו יפנק אותו עם משרד ממשלתי בכיר.
מי שמסתכל מהצד מקנאה זה בן גביר, שהלהיטות שלו להיכנס לקבינט המלחמה דומה ללהיטות שלו לחלק נשקים לכל הבא ליד,אבל בשל העובדה שהאחרון שירצה לפרק את ממשלת הימין על מלא זה בן גביר, סביר להניח שזה יעבור לו בגרון, עד לתקרית הבאה.
נתניהו מתייחס גם לשותף החדשישן סער וגם לשותף בן גביר בבחינת כבדהו וחשדהו, ומהלך איתם בין הטיפות כדי לשמר את הממשלה כמה שאפשר.
המפסידים מפרישתו של סער הם גנץ, איוט, ביידן וכח קפלן הרואים מול עיניהם איך המחנה הלאומי מתרבה ומתחזק, ומנגד מחנה השמאל מצטמק ונחלש.
עריקת סער מגנץ בכלל וממחנה השמאל בפרט, משאירה את איווט בודד במחנה הרל"ב, שלאט לאט מבין שמי שישאר זה ר"ב ומי שלא זה מחנה הרל"ב.
כעת ניתן להעריך שכח קפלן ומחנה הרל"ב יגדילו ויחריפו את ההפגנות נגד נתניהו, ומהיום גם נגד סער בתקווה שזה יערער את הממשלה שלבינתיים חדורת מטרה בשני היעדים שהציבה לעצמה, גם מיטוט החמאס וגם החזרת החטופים, בתפילה שכולם, בדגש על הקפלניסטים, יפגינו על העיקר ולא על הטפל.