האם ניתן למגר את שנאת עמארצים לתלמידי חכמים?

מיום שניתנה תורה, ירדה שנאה על הר סיני, וכמו שהגויים שונאים את ישראל, כך ויותר מכך שונאים עמי הארצות את תלמידי חכמים.

והטעם, כי עם הארץ שלא נתן חלקו בתורה, כשרואה את הבן תורה באצילות חייו, מרגיש תביעה על עצמו "למה אני עצל ולא מקדיש זמן לדבר שהוא חיינו ואורך ימינו?" וזה מתפרץ אצלו בצורת שנאה. (מרן הסטייפלר ע"ה בספר חיי עולם)

את שנאת עם הארץ לתמידי חכמים לא ניתן למגר כליל, אבל ניתן לצמצם דרסטית.

פסחים קיג: ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס מתגאה על הציבור בחנם.(אפילו הן עצמן מתחרטין לאחר זמן ונבזין הן בפני עצמן, רש"י)

דל גאה.

עובדה עצובה: התדמית שלנו מול המגזר החילוני היא תדמית של דל גאה. אנחנו חיים על הקצבאות ועל המיסים שלהם. אנחנו לא יכולים להסתדר בלי תקציבים ייחודיים. והם אלה ששומרים על המדינה ועמלים עליה ואנחנו אלה שפושטים יד.

זו התדמית. ככל שאנחנו מתקוממים כנגדה ומנסים לשנות אותה לא ממש הצלחנו.

אבל יש לזה פתרון.

אנחנו צריכים להוביל מהלך: המדינה תדאג רק למעטפת של החיים, כל מה שהאזרח הבודד אינו יכול לעשות. צבא, משטרה, תשתיות, כבישים גשרים מנהרות -חברת חשמל מים בצינורות. כל זה התפקיד של המדינה.

שאר תחומי החיים, ובמיוחד חינוך, תרבות, כלכלה יהיו באחריות האזרחים והקהילה המקומית. הממשלה לא תתערב ולא תפריע (להתערב ולהפריע – זה מה שהיא עושה בדרך כלל, יותר בעיה מאשר פתרון)

יש להפריט את תקציבי החינוך והתרבות ולתת לכל אזרח "שובר חינוך" שהוא ורק הוא יחליט לאיזה בית ספר לשלוח את ילדיו, הוא כמובן יוכל גם להחליט מי יהיו המורים, מה ילמדו, באיזה ימים יהיו חופשות וכו'.

אותו דבר בתקציב התרבות. כל אזרח יקבל "שובר תרבות" והוא יחליט אם להפנות אותו לישיבת מיר או (להבדיל) לתיאטרון הבימה. התוצאה: מוסדות שמחוברים לציבור-ישגשגו. מוסדות מעצבנים יצטרכו להשתנות או להיעלם. המדינה לא תתערב.

מדינת ישראל נבנתה על ידי אנשים סוציאליסטים, בעידן בו היה נראה כאילו הסוציאליזם הוא הדבר הנכון. זה גרם מעורבות עמוקה מאוד של הממסד בחיי היומיום. ומי ששולט בממסד יכול לפנק את המגזר שלך או למרר לו את החיים. את השליטה הזו צריך לסיים!

תחשבו על זה, ותחפשו, מי מהפוליטיקאים שלנו מוכן באמת, אבל באמת ללכת על זה.