מסע? השם אוהב אותך!!

מסע? השם אוהב אותך!!

פרשת מסעי היא בעצם הפרשה האחרונה של התורה, שהרי חומש דברים אלה דבריו של משה רבינו ע"ה בצוואתו לעמ"י. ולפיכך, אנחנו מבינים שהתורה בעצם רוצה לספר לנו משהו מיוחד בסיום, ולא סתם נאמרה פרשה זו כפרשה האחרונה.

אומרת לנו התורה: "אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָֽצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן. וַיִּכְתֹּ֨ב משֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָֽאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י ה' וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָֽאֵיהֶֽם. וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֑וֹן מִמָּֽחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָֽצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם. וּמִצְרַ֣יִם מְקַבְּרִ֗ים אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה ה' בָּהֶ֖ם כָּל־בְּכ֑וֹר וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה ה' שְׁפָטִֽים". ולאחר מכן התורה ממשיכה לפרט את מקומות המסע של בנ"י. ויסעו מכאן ויחנו כאן, ויסעו משם ויחנו שם וכן הלאה.

האלשיך הקדוש מקשה, שלכאורה כל התיאור הזה אומר דרשני. ממה נפשך, אם הקב"ה רוצה לספר לעם ישראל בכל נקודה מה היה, שיספר. ואם לא, שלא יספר. אבל כאן התורה בוחרת לספר רק מה היה במצרים, ואיך שיצאו לעיני כל מצרים, והתורה מדגישה שיציאת מצרים הייתה תוך כדי שהמצרים מקברים את הבכורות… ובשביל מה הפירוט הזה? הרי אנחנו יודעים זאת כבר מחומש שמות?

וכדרכו בקודש, מדקדק רבינו בכתובים ושואל: מה פירוש המילה "לצבאותם"? עם ישראל יצאו מארץ מצרים, מה מוסיפה לנו המילה הזו "לצבאותם"? ומדוע התורה מדגישה שזה היה "ביד משה ואהרן", אנחנו יודעים גם את הפרט הזה!

זאת ועוד, בהתחלה כתוב "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", ואילו לאחר מכן הסדר מתהפך והתורה אומרת "ואלה מסעיהם למוצאיהם", מדוע התהפך הסדר?

מסביר האלשיך הקדוש: הקב"ה אוהב את עם ישראל אהבה שאין לה גבולות, אהבה אינסופית ותמידית. והתורה בחרה דווקא את הסיפור של המסעות כפתיחה לפרשה האחרונה, כי אין טוב ממנו לסיים את התורה שהקב"ה אומר לעם ישראל "אני אוהב אתכם".

רש"י מביא את דברי המדרש: "מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְּנוֹ חוֹלֶה, וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְרַפֹּאתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין, הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָּל הַמַּסָּעוֹת. אָמַר לוֹ: כָּאן יָשַׁנְנוּ, כָּאן הוּקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ וְכוּ". וההסבר הוא כזה, הקב"ה אומר לעם ישראל, אני אוהב אתכם מאוד, אלא שבכל מקום שקלקלתם הייתי חייב להתחיל איתכם מחדש, ולקחת אתכם למקום אחר. אם לא הייתם מקלקלים, מיד ממצרים היינו מגיעים להר סיני, מקבלים את התורה, ומשם ישירות לארץ ישראל.

בואו נראה איך זה מרומז בפסוקים:

"אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל" בני ישראל דייקא, שמצד הקב"ה לא היה לוקח אותם לכל המסעות, והכל נגרם בגללם.

הלאה: "אֲשֶׁ֥ר יָֽצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־משֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן… וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֑וֹן מִמָּֽחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָֽצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם.". בני ישראל היו מפוזרים בכל ארץ מצרים, על פני רדיוס של מהלך ארבעים יום. איך אם כן פתאום כולם ביום אחד יצאו ממצרים? מפרש רבינו (גם על פסוק "ואשא אתכם על כנפי נשרים") שהקב"ה שלח את מלאכי השרת, וכל אחד ממלאכי השרת לקח אחד מעם ישראל מאיפה שהיה בתוך מצרים, וברגע אחד כינס את כולם אל "שטחי הכינוס" ברעמסס, ומרעמסס יצאו כולם יחד.

וזהו " לְצִבְאֹתָ֑ם " צבא השמים, מלאכי השרת, שעליהם נאמר "מלכי צבאות ידודון ידודון". ובכך רומז הקב"ה לעם ישראל את הרמז הראשון, תראו כמה אני אוהב אתכם, שהקלתי מעליכם את יציאת מצרים!

ואם ישאל השואל, עדיין, בשביל מה צריך לכתוב את זה? על כך עונה התורה שאמנם כבר ". וַיִּכְתֹּ֨ב משֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָֽאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם", וזה היה על פי השם, אלא שכעת התורה אומרת הפוך עכשיו תבינו בכל מסע כמה חסד השם היה בו, בכל מסע תבינו שיצאתם ממנו כי השם אוהב אתכם ורצה להתחיל איתכם דף חדש!

ואנחנו לא נעבור מסע אחרי מסע אלא רק אתן לכם דוגמה מהמסע הראשון, ומאליכם תבינו שאותה אהבה הייתה בכל המסעות.

שהרי כתוב " יָֽצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם" מהו ביד רמה? בכח גדול, הכח היה כל כך גדול, שחז"ל מספרים שבעומדם על ים סוף אמר השר של מצרים "הללו.. והללו", ולכאורה שואל האלשיך הקדוש, מה הוא נזכר עכשיו לקטרג? אלא, שבעת יציאתם ממצרים הוא לא העיז לקטרג בכלל!!

ושמא תאמרו, המצרים עצמם לא עשו לנו כלום כשיצאנו, כי לא ראו שיצאנו? לא ולא! שהרי "וּמִצְרַ֣יִם מְקַבְּרִ֗ים אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה ה' בָּהֶ֖ם כָּל־בְּכ֑וֹר", איפה קוברים? מחוץ לבית. והרי "אין בית אשר אין שם מת", אם כן כל האומה המצרית יצאה מהבית שלה, וכולם רואים את עם ישראל יוצאים ביד רמה, וכולם רואים ש"בֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה ה' שְׁפָטִֽים", ולא נגעו בכם כלל לרעה. אז עכשיו תבינו כמה השם אוהב אתכם, ואת התחושה הזו תיקחו לכל מסע ומסע שעברתם ושתעברו בחייכם, הן כאומה והן כיחידים!

שבת שלום ומבורך!

לשמיעת השיעור בקול הלשון מספר שיעור 38609667

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל