יום שלישי, 10/09/2024
האנשים שלי
עמוד הבית » יהדות

מה מסתתר מאחורי המילים המוזרות בתחילת פרשת דברים?

האלשיך הקדוש חושף את עומק דבריו של משה: כיצד תוכחה עדינה יכולה להיות יעילה יותר מתוכחה גלויה?

01:30 ,07/08/24
mykhailo_kolisnyk
קרדיט: mykhailo_kolisnyk / מצפן מוסרי
בואו לכתוב בחבּוּרֶה!

חבּוּרֶה בנויה מתוכן גולשים.
גם אתם מעוניינים לכתוב ולהשפיע?
הצטרפו והעלו עכשיו את התוכן שלכם

הצטרפות

 

בפרשת השבוע שלנו, משה רבינו מתחיל לדבר עם בני ישראל, בעמדם בעבר הירדן לפני כניסתם לא"י.

אלא שהפסוק הראשון ממש בחומש דברים לא מובן "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". חלק מהמילים המוזכרות בפסוק הזה, אלו מקומות בהם היו בנ"י (במדבר, בערבה, מול סוף, פארן וחצרות), וחלק מהמילים המוזכרות בפסוק הזה מרמזים על דברים אחרים (תופל ולבן ודי זהב).

שואל האלשיך הקדוש: מה המטרה שמשה רבינו מזכיר את המקומות והעניינים הללו? אם זה כדי להוכיח את עמ"י, אז למה ברמז, הרי בהמשך הוא מוכיח אותם בצורה ממש מפורשת! ובכלל, המקומות הללו גם לא מסודרים בסדר כרונולוגי, שהרי הראשון צריך היה להיות ים סוף, והאחרון "בערבה".

זאת ועוד, אם המטרה היא הוכחה ברמז לעם ישראל, מדוע השמיט משה רבינו את מי מריבה ואת קברות התאווה?

כדי להבין את היסוד של הביאור הנפלא שמביא האלשיך הקדוש, כדאי להקדים את דברי רבינו נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהרן תניינא תורה ח) וזה לשונו: "אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה… אַף עַל פִּי כֵן – לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא "תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ". וְאִם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר זאת בְּדוֹרוֹ, כָּל שֶׁכֵּן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו. כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם"

ובהמשך מביא רבינו שיש צדיקים שיכולים להוכיח והדוגמא היא ממשה רבינו "אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ רָאוּי לְהוֹכִיחַ אֲזַי אַדְּרַבָּא, הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ… בִּבְחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה, שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל… כִּי עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה… הוֹסִיף וְנָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב" ועיי"ש באריכות.

ועכשיו נחזור לדברי האלשיך הקדוש וממש נתענג על הצורה בה משה מוכיח את עם ישראל.

משה רבינו מכנס את כל עם ישראל ורוצה לדבר איתם לפני פטירתו. הוא יודע, שאם מיד עם תחילת דבריו הוא יתחיל בדברי תוכחה, בנ"י יכולים למאוס חלילה בתוכחה, להתנגד לה, וח"ו "להבאיש את ריח הנשמות" שלהם.

משה בא בחכמה וברחמים לעם ישראל ומתחיל לרמוז להם, כפי שנראה, ורק לאחר סיום כל הרמזים, הבינו בנ"י שאכן הם צריכים לקבל תוכחה, ואז משה רבינו אכן מתחיל לדבר במפורש.

ולכן הוא כרגע לא מזכיר את מי מריבה ואת קברות התאווה, משום שאי אפשר להגיד "מי מריבה" בלי להגיד "מי מריבה", וכנ"ל בקברות התאווה, ולכן משה רבינו מעדיף כרגע להתעלם מהתוכחה המגולה ולעבור למוסתרת.

אם יתחיל משה להוכיח את עמ"י לפי סדר כרונולוגי, ויוכיח אותם על כך שכמעט ואיבדו את האמונה שלהם בים סוף, יאמרו עמ"י למשה, אכן שם היינו במצב רוחני לא משהו, ואל תביא הוכחה משם לכלום.

לכן מתחיל משה מהרמז של " בַּמִּדְבָּר" שזה אחרי קריעת ים סוף, שהגיעו למרה ולא מצאו מים. ומיד התלוננו מי יתן מותנו במדבר וכו'. כאן כבר האמנתם בה', ועדיין התלוננתם!

אך על זה יוכלו עמ"י לומר, תשמע משה, אנחנו היינו רעבים, צמאים, אתה לא יכול לבוא אלינו בטענות… על זה אומר משה – – "בָּעֲרָבָה" מה היה שם? חטא בנות מואב, שאז הייתם שבעים ממש, מהשלל של סיחון ועוג, ועדיין חטאתם…

גם כאן יוכלו עמ"י לומר אולי ההיפך, בערבה היינו שבעים מדי, והתקיים בנו "וישמן ישורון ויבעט"… ולכן חטאנו, מרוב טובה… על זה אומר משה – – "מוֹל סוּף" שם לא שמנתם מרוב טובה, ולמה אז חטאתם ובאתם בתלונות להשם יתברך?

וגם כאן יוכלו עמ"י לומר תשמע משה, היינו בסיטואציה מלחיצה, מאחורינו המצרים האכזריים, משני הצדדים חיות רעות, מקדימה ים סוער, אז "איבדנו את זה"… על זה אומר משה – – "בֵּין פָּארָן" חטא המרגלים היה במדבר פארן. שם הייתם ביישוב הדעת, לא בשום לחץ, ועדיין חטאתם… רציתם מרגלים ודיברתם סרה בא"י…

גם על זה יש פתחון פה לעם ישראל לומר חטא המרגלים היה רק חטא של עשרה אנשים, מיעוט העם, שבאו והסיתו את כל השאר, אבל העם מצד עצמו לא היה חוטא! על זה אומר משה – – "וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן". המילה "תֹּפֶל" משמעותה חיבור. החטא של המן היה שבנ"י אמרו למשה ולהקב"ה "למה העליתונו ממצרים" וחיברו את משה ואת השם יתברך באותה מילה, וזהו חטא שמשווים עבד לקונו. "וְלָבָן" רומז על המן שהיה לבן. ושם זה לא היה מיעוט העם!

גם פה יבואו עם ישראל ויאמרו, זה שהשווינו אותך, משה, להקב"ה זה היה מרוב שאנחנו מכבדים אותך, ואולי קצת הגזמנו אבל זה היה מתוך כוונה טובה… על זה אומר משה – – "וַחֲצֵרֹת" שזה רמז לחטא קורח ועדתו… איפה בדיוק כיבדתם אותי שם?

יאמרו עם ישראל למשה, רגע… אתה מביא ראיה מחטא קורח? זה היה שייך רק לשבט לוי… לא לכל העם… על זה אומר משה – – "וְדִי זָהָב" שזה חטא העגל… ובחטא העגל היה ההיפך, שבט לוי לא חטא, רק שאר העם…

כך רומז משה לעם ישראל, שלב אחרי שלב, בחכמה וברחמים, שכעת הם צריכים לקבל תוכחה, ורק אז באמת הם נכנעים ומבינים שאין לאן לברוח… נעמוד ונקשיב לדברי המנהיג הרחמן…

שבת שלום ומבורך!

 

לשמיעת השיעור בקול הלשון מספר שיעור 38667967

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל

חבּוּרֶה מספקת פלטפורמה לכותבי תוכן ואינה אחראית על איכות ואמינות התוכן ובכלל. לדיווח על טעות או הפרת זכויות ולכל דיווח על התוכן לחץ כאן. ייתכן שהתמונות בכתבה יהיו כפופות לזכויות יוצרים

3 תגובות
כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. גבריאל הגיב:

    דברי חכמה נפלאים! איזו עומק ורגישות במשה רבינו. ממש מלמד אותנו איך להוכיח באהבה.

  2. עמדי הגיב:

    ואוו ממש יפה ומחזק חזק ואמץ

  3. איציק א הגיב:

    הלוואי ונזכה למנהיגים אמיתיים כמו שהיה לאבות אבותנו

כתבות נוספות של יעקב רפאלי
עוד באותו מדור
ajax loader
- תוכן בבדיקה טרם עלה לאתר -
- תוכן בבדיקה טרם עלה לאתר -
האפליקציה שלנו מחכה לכם התקינו עכשיו