כסלו – חודש החלומות

חודש כסלו מוגדר ע"פ חכמת הקבלה כנגד חוש השינה שבאדם. הקשר בין חוש השינה לחודש כסלו ניכר במספר אופנים. ראשית כל, כסלו הוא תקופת הלילות הארוכים ביותר בשנה. שנית, מבין עשרת החלומות המתוארים בתורה, תשעה מופיעים בפרשות שבוע הנקראות בחודש כסלו (חלומות יעקב ,לבן, יוסף, פרעה ושריו, בפרשות "ויצא", "וישב" ו"מקץ"). לבסוף, נצחון המכבים על היוונים, הנחגג בחנוכה החל מכ"ה כסלו, הוא נצחון מובהק של 'חולמים' היוצאים נגד מציאות חסרת סיכוי. אין בכל השנה חודש גדוש יותר בשינה וחלימה מאשר כסלו. [1]

אף השבט השייך לכסלו, בנימין, קשור בעקיפין לחוש השינה. צאצאי בנימין מפורסמים בהיותם "דֹורכי קשת". מעבר לכך שקשת הוא המזל של חודש כסלו, היריה בקשת הבנויה מדריכת החץ ואז שחרורו היא משל מושלם לכֹוחה הפעיל והיוצר של ההרפיה הבאה בעקבות מתח, מאפיינו הראשי של חוש השינה.

גם בחושן המשפט, האבן "אחלמה" (מזכירה את המילה חלום, ועולה בגימטריא חלום) מכוונת כנגד חודש כסלו.

רגילים לזלזל בחלומות. רגילים לחשוב כאילו זה מנותק מהמציאות. אבל עצם היכולת לחלום היא תכונה אנושית בלעדית: בעלי חיים ישנים אך לא חולמים. רק האדם מסוגל לחלום על מציאות אחרת מזו שהוא נמצא בה. ואם הוא יאזור כוחות וסיעתא דשמייא הוא אכן יכול להגשים את חלומותיו. האדם יכול להעניק לחלומותיו פירוש חיובי או שלילי שהרי "כל החלומות הולכים אחר הפה".

הרב עובדיה ע"ה היה שרוי במשבר לא קל אחרי סיום כהונתו כראשון לציון, אבל בחלום הלילה[2] ראה את ה"בן איש חי" נכנס לביתו, מעלעל בספרי "יביע אומר", ובפנים מאירות כזוהר הרקיע הוא אומר לו "הספרים שלך טובים אבל אתה גם צריך ללכת מעיר לעיר, להרביץ תורה ולזכות את הרבים". את תוצאות החלום הזה אנחנו מכירים עד היום. 

כל ילד חרדי שמע על חלומו של הרב מפוניביז' שהתגשם למרות כל הלגלוגים והפקפוקים על ראש הגבעה בבני ברק. ובלשונו "אני חולם אבל אני לא ישן". כולנו מכירים את חלומו של רבי מאיר שפירא שמתקיים עד היום באלפי בתי מדרשות.

הולכות נערה ואימה לרכוש זוג נעליים. יכולה האם להסביר לבתה עד צאת הנשמה שהזוג הזה לא יחזיק שבוע, ושהוא לא נוח, ולא מתאים לשום דבר ובכל זאת כל הטיעונים המצוינים האלה לא יעזרו: לנערה יש חלום, ולחלום הזה יש כוח חזק יותר מאשר המציאות.

במדינת היהודים מתרחשת מלחמת חלומות[3]. הנחת היסוד של ה"ימין" היא שלכולנו חלום משותף, מימין ומשמאל. ושהמחלוקות הן איך לממש את החלום. זה אכן המצב ברוב המדינות המתורבתות. יש איזה חלום משותף וישנן מחלוקות כיצד להגשים את החלום. לא כן המצב במדינת היהודים: הויכוח הוא מהו החלום.

החלום הציוני חילוני, מימין ומשמאל, היה ועודנו להיות עם נורמלי, עם ככל העמים.

זהו היפוכו המוחלט של החלום היהודי העתיק: לתקן עולם במלכות שדי.

 הא-ל אשר הבדיל בין אור לחושך, בין המים והיבשה, בין אדם לבהמה ובין זכר לנקבה- הוא הא-ל "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". העיקרון היהודי אומר שאנחנו לא עם נורמלי.

אנחנו עם מיוחד שהוטל עליו לשאת בשורה מיוחדת לכלל האנושות: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

תסתכלו על אירופה, החלום האירופי אחרי מלחמת העולם השנייה היה חומרני: אכול ושתו כי זה מה שיש לך לעשות. כעת מסתער עליהם החלום האיסלמי: כל מקום שהאסלאם לא שולט בו ייקרא איזור מלחמה. האם האירופים יכולים להתמודד[4] עם חלום כזה?

לכו לרחוב קפלן ותשאלו את המפגינים שם על מה הם חולמים. כשתחזרו הביתה תשאלו את חבריכם בבית הכנסת מה החלום שלהם. האם ניתן לגשר על הפער?

"זהות" היא התנועה היחידה בישראל שמציבה חזון עמוק והגיוני, על פיו יוכלו כל המגזרים בישראל לחיות בשלום זה עם זה מבלי שאף אחד ייאלץ לוותר על חלומו.

חודש כסלו במזל קשת. במובן זה, אפשר לצייר את הקשת כמאפשרת לירות חיצים מתוך המציאות הוירטואלית אל המציאות המוחשית, מתוך החלום אל המציאות. השינה של חודש כסלו אינה בריחה מהמציאות אל החלום, אלא אפשרות לחלום בצורה חדשה ונכונה כדי להגשים את החלום ולהשפיע מתוכו אל המציאות. כך למשל, כוחם של החשמונאים, שאת הצלחתם וניסיהם אנו חוגגים בכסלו, לעמוד מול המעצמה השלטת בעולם המוחשי, נבע מעוצמת החזון-החלום שלהם. החלום, עם היותו מציאות וירטואלית בלבד, מאפשר לאדם לפעול גם בתוך המציאות המוחשית לאורו של החלום לירות חיצים מהחזון ולפגוע באמצעותם במציאות, לתקן אותה ולשנות אותה. לכו לחלום כי חלומות מתגשמים!

[1] במאמר זה הובאו מספר ציטוטים מתורתו של הרב יצחק גינזבורג כאן

וכאן

[2] עדותו האישית של הרב בהקדמה ל"טהרת הבית" חלק ב, בתוספת פרטים שמסרה רבקה יוסף צ'קוטאי, בת הרב, בספרה "בית יוסף" עמ' 130.

[3] להרחבה: משה פייגלין, "מלחמת החלומות" יו"ל תשס"ו.

[4] להרחבה: דאגלס מאריי, "המוות המוזר של אירופה". הוצ' שיבולת 2019