יש אושר באלול?

"האם את מאושרת?" שאלתי את האשה הצעירה והמצליחה שישבה מולי בפנים נפולות.

"מה זה אומר להיות מאושרת?" היא שאלה.

אנחנו חווים חויות מאושרות, אבל רוב כוחותינו נתונים לצדדים הפשוטים בחיים: בית ומשפחה, פרנסה, ענייני בריאות או סידורי חניה. אז איפה האושר חונה?

עניתי לה שהאושר הוא הכרה פנימית, שאינה תלוית אירועים חיצוניים; ברווחה החומרית או בניסיונות שעוברים על כולנו. האושר הוא הודאות שאנחנו בכוון הנכון, מה שאורג את המאורעות הקטנים והמטרידים לעלילת חיים שלמה אחת.

כאשר אדם חי בתחושה כזו של ודאות, אפשר לומר עליו שהוא מאושר. יש לו הכל וגם אם הוא חווה מחסור או משבר, הוא תופס את מהלך חייו, באופן שנותן הסבר מספק לכל העליות והמורדות.

"אם ככה – אני לא מאושרת!" ענתה בהחלטיות.

איך מנצחים חוויה של תסכול? איך הופכים למאושרים גם כשחשבון הבנק לוחץ ועוד לא מצאנו זוגיות ואנחנו עוברים טיפולי פוריות או מבקרים בבתי חולים יותר ממה שהיינו רוצים?

החברה המערבית יצרה מערכת תגמולים, שמאפשרת לאנשים לברוח לכמה ימים מהחיים עצמם ולחוש אושר. פגשתי בארה"ב אנשים שעובדים קשה לקראת החופשה הבאה. הם חולמים על השיט באוניית הפאר אל מול הקרחונים, או  מדמיינים את עצמם רבוצים על חופי ים אקזוטיים. אנשים חוסכים סכומים עצומים, כדי לקחת את כל משפחתם העניפה יחד אתם.

זה נותן להם כוח למשוך בעול.

אבל יש פה פגיעה בתפיסת ההנהגה האלוקית את עולמנו. האם כולו מכאובים ורק מי שמצליח להיחלץ ממנו לשעה, יכול לטעום טעם של שלמות?

בטנזניה ישנו שבט קטן של ציידים-לקטים ובו כ 1500 איש בלבד. השבט הזה הוא הצורה הנחותה ביותר של מין האדם וכל עולמם הוא הציד, שבלעדיו אין להם מזון.

עיתונאי אחד הורשה לשהות במחיצתם במשך 48 שעות, בהן יצא למסעות ציד ואף שוחח אתם באמצעות מתורגמן. בשיחה שקיים עם מנהיג השבט הוא שאל: "מהו הדבר החשוב ביותר בחיים?".

היינו מצפים לשמוע על איזו תובנה עמוקה של מי שחי בטבע ולקבל זוית שאיננו מכירים, אבל הוא ענה בשתי מילים: "בשר!….דבש!"

אחר כך שאל העתונאי: "ומה הוא עבורך יום שמח?" והלה השיב: "כדי להיות מאושר אני צריך בשר!"

העתונאי חיפש בכל זאת איזה משהו לקחת הביתה ושאל:

"ומה המשמעות של ירח וכוכבים בלילה אפל?",

האיש חשב מעט כשהבעת תמהון על פניו וענה: "כלום!" ובנו שישב לידו העיר: "כשהירח מלא, יש הרבה אור וזה רע לציד".

כאשר אדם בתודעת הישרדות, אין אפשרות למפגש עם הנשגב וממילא גם אין אפשרות למצוא טעם של ממש בחיים.

הבריחה  לחופשה טובה, היא האופציה העדיפה.

חודש אלול הוא 'חודש האושר הגדול', כי הוא משיב אותנו למקור, למה שמעניק משמעות לחיים כולם.

כאשר אנחנו מתכוננים לעמידה אל מול המלך, אנחנו מתמלאים בודאות שהכל 'אחד'. שהכל תחת השגחה מופלאה ושיש תוחלת לחיים שלנו, עד לפרטים הכי קטנים ומטרידים.

תחושת האושר שלנו תלויה לחלוטין בתודעה הזו. כך, ככל שיש לנו יותר אלוקים, השמים המעורפלים ביותר מפיקים פתאום אור נעים.

פורסם בעתון 'שביעי' כי תצא, תשפ"ב