חשש כרת או חשש מקדש?

בשיחה שהיתה לי עם חברים, עלה ספק האם מותר לנו לשבת בממשלה אחת יחד עם איתמר בן גביר. שהוא נוהג לעלות להר הבית, ויש בדבר חשש כרת. האם אפשר לשבת באותה ממשלה יחד עם מי שעובר על חשש איסור כרת?

ראשית דבר, שאלנו את עצמנו האם באמת יש איסור כרת בעליה להר הבית?

כל מי שלמד את הסוגיה, יודע ששלוש מחנות היו במדבר וכנגדם בירושלים. מחנה שכינה אסור בכניסת טמאי מת, מחנה לוייה אסור בכניסת זבים ודומיהם, ומחנה ישראל אסור בכניסת מצורעים.

מחנה שכינה הינו משער ניקנור ולפנים. הרי לנו שמדאורייתא, טמא מת אסור להכנס רק משער ניקנור, ורק בהיכל ובעזרה יש איסור כרת.

רבנן הוסיפו מעלות בבית המקדש, ואסרו כנסת טמא מת גם לעזרת נשים ולחייל. הרי לנו, שרק במקומות אלו אסורה הכניסה לטמא מת, אך לשאר הר הבית, כתבה המשנה במסכת כלים, הגמרא במסכת פסחים, ופסקו הרמב"ם וכל הראשונים, שטמא מת מותר להכנס להר הבית.

אמנם רבים מרבני ישראל אסרו את הכניסה להר הבית. אך מדיוק לשונם נלמד, שהם לא אסרו מדין כרת, אלא כפי שכתבו "וכל הנכנס אל שטח הר הבית, עלול להכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקודש הקודשים, ואז ייכשל באיסור חמור של כרת, ח"ו".

כלומר, הרבנים שאסרו את הכניסה להר הבית, מעולם לא כתבו שהנכנס להר הבית עובר על איסור כרת, ולא עלה על דעתם שכל השטח הוא באיסור כרת, אלא שהוא עלול להכנס בטעות אל מקום המקדש וקודש הקודשים, ואז יכשל באיסור כרת.

סיבה נוספת להוראת הרבנים, שמא יבואו יהודים שאינם מקפידים על ההלכה, ויכנסו להר הבית באיסור – ללא טבילה, או אפילו למקום המקדש עצמו. כפי שקרה אחרי מלחמת ששת הימים, שרבבות יהודים עלו להר הבית ללא ידיעת ההלכה, ועשו זאת שלא כדין. לכן הורו רבני ישראל לא להכנס להר הבית כלל.

המציאות כיום: המשטרה בהר הבית אינה מאפשרת ליהודים לעלות אל ההיכל והעזרות. כך שאין שום חשש שיהודי שומר תורה ומצוות יכנס "בטעות" אל המקום שטמא מת אסור להכנס לשם.

אמנם בנוגע לטבילה, הגם שעולי הר הבית מפרסמים, מכריזים ומלמדים השכם והערב שכל הנכנס להר הבית חייב בטבילה חמורה, מ"מ בנושא זה עלולה להיות תקלה אצל יהודים שלא קראו ולא שנו. ולכן רבים מרבני ישראל חוששים להתיר עליה להר הבית, שמא יפרוץ ההמון, שלצערנו עדיין לא כל עם ישראל שומר תורה ומצוות, ויעלו להר הבית ללא טבילה.

חוסר נוכחות של יהודים בהר, מאפשר לבני השפחה לשחק שם כדורגל, האם זה לא מפריע לנו? "והזר הקרב יומת!"

כל זה כלל לא מפריע להתנער מבן גביר, כי הוא עובר על "איסור כרת". אולי אפשר לצעוק עליו שהוא אינו שומע לרבים מרבני ישראל, אך לא איסור כרת.

ובנוגע לציות לתלמידי חכמים, הכל יודעים שרבו של איתמר בן גביר הרב דב ליאור שליט"א – מתיר עליית יהודים להר הבית. לא רק מתיר, אלא אף מעודד ומחזק, ורואה בעליה להר הבית דבר חשוב. והרב דב ליאור אינו יחיד בעניין. ישנם כמאתיים רבנים התומכים בעליה להר הבית, ואף עולים בעצמם. אם כן, מה הטענה נגד איתמר בן גביר? על כך שהוא שומע בקול רבו?

האם אפשר לבוא הטענה למי שעושה כדעת רבו? למה הדבר דומה?

למי שיאמר שאי אפשר לשבת בממשלה עם יהודים מעולי תימן. מדוע? כי הם מתירים בישול אחר בישול אפילו בלח שנצטנן כדעת הרמב"ם, ובניגוד לדעת השלחן ערוך שסובר שיש בדבר איסור סקילה וכרת. היעלה על הדעת, שמישהו ימנע בשם כך לשבת בממשלה עם יהודי מעלי תימן, כי לדעת השלחן ערוך הוא עובר על חשש כרת?

והאמת היא הרבה יותר עגומה.

בממשלה שהמפלגות החרדיות שותפות לה, לכאבנו, יש מחללי שבת מובהקים, שעוברים על איסורי סקילה. לבושתנו, יש מביניהם שעושים עבירות נוספות שיש בהם איסור כרת וחמור מכך, ואכמ"ל.

מדוע נטפלים דווקא ל"חשש כרת" של בן גביר, ומסכימים לשבת עם מחללי שבת? או עם עושי תועבות?

האם באמת "חשש כרת" הוא המפריע, או שיש כאן משהו אחר?

כל זאת שוחחנו בינינו ופתאום עלה רעיון קשה: לא "חשש כרת" הוא המפריע, אלא חשש מקדש.

פירוש,

האידיאולוגיה של הח"כים החרדיים, שאנו כעת בגלות. אמנם כולנו מייחלים לגאולה, אך אנו מצפים שהיא תבוא בצורה מאוד מסויימת: רק הקב"ה יוציא אותנו מהגלות בצורה ניסית, עם שופרו של משיח, ומקדש היורד מן השמים. שום דבר לא בדרך הטבע.

אם עם ישראל יגש כעת לבניין המקדש בידי אדם, זה מערער את יסודות השיטה ש"אנחנו בגלות".

העליה של שר המשטרה להר הבית, מסמלת שיתכן שהולך ונוצר כאן תהליך אחר. התהליך הוא ארוך, קשה ומיוזע.  אך יעודו הוא השבת העבודה ובניין המקדש. כן אולי השר לביטחון פנים יצליח לאשר להקריב קרבן פסח ולהניף את שתי הלחם. אם נפליג על פני הדמיון, אולי במהלך ארוך טווח בן כמה וכמה שנים, עולי ההר יצליחו להפעיל לחץ פוליטי, שיביא להחלטת הממשלה לבנות את בית המקדש. זה סותר את כל האידיאולוגיה של "אנחנו בגלות".

ואולי זה מה שמפריע ב"חשש כרת" של בן גביר, לעומת השתיקה הרועמת מול ישיבה בממשלה עם מחללי שבת ועוברי איסור כרת מובהקים. לא חשש כרת יש כאן, אלא חשש מקדש.