התיזמון הוא הכל

כולכם יודעים: יוסף הצדיק קיבל "הארכת מאסר על התנהגות" למשך שנתיים נוספות.

ומה קרה במהלך אותן שנתיים?

המדרש מספר לנו "שנתיים ימים ופרעה חולם" במשך שנתיים רצופות, לילה לילה, פרעה חולם על הפרות השמנות והרזות, על השיבולים הטובות והרעות, ורואה בחלום את הפתרון האמיתי.

כל זה במשך שנתיים רצופות, כל לילה, חולם על הפרות והשיבולים ורואה גם את הפתרון ובבוקר שוכח הכל.

אני לא מקנא בו, הבנאדם מפחד לעלות על יצועו כי מה הוא יראה בחלום הלילה? ולמה לעזאזל אני לא זוכר כלום בבוקר? מלך מצרים נמצא בלחץ יומיומי.

והנה בראש השנה, לפי המסורת שלנו זה היום בו החליט הקב"ה לשחרר את יוסף מהכלא, פרעה קם בבוקר והנה הוא כן זוכר את החלומות שמלווים אותו כבר שנתיים! זוכר את החלומות אך לא את הפתרון.

התקדמתי! לפחות את החלום אני נזכר! יאללה מהר כל החרטומים אליי! דחוף!!!

"ואין פותר אותם לפרעה שלא היו דבריהם נכנסים באזניו, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר. שבע מלכויות תכבוש שבע מלכויות ימרדו בך". הבנתם למה? לפרעה יש כבר "ציור" במוח, יש לו הרגשה מהו הפתרון אבל החרטומים אינם מצליחים לקלוע לשם.

ואז פתאום נזכר שר המשקים במשהו: נער עברי עבד לשר הטבחים אשר פתר לנו את חלומותינו.

רק עכשיו הוא נזכר, יודעים למה?

פרעה כבר נכנס ללחץ אטומי בגלל החרטומים שלא מסוגלים לפתור לו את החלום, "ראה שר המשקים נפשו של פרעה מפרכסת לצאת, אמר בליבו: אם ימות פרעה הרי יקום פרעה חדש ויקח לו שר משקים חדש, ומה תהא עלי?"

סתם פוליטיקאי קטן שדואג רק לג'וב שלו. ואם כבר הוא מזכיר את יוסף הוא מזכירו בלשון בזיון: "נער עברי עבד".

אבל הקב"ה כל יכול, והוא מעלה את יוסף לבמה רק אחרי כולם. אחרי שכל החרטומים מתייאשים לפתור את החלומות רק אז יבוא יוסף ויגרוף את כל הקופה!

הרי מה היה קורה אילו יוסף היה בא לפני החרטומים? הם היו מבטלים את דבריו: "אדוני המלך, מי הנער הזה בכלל? הוא לא עשה בגרות! אין לו תואר ראשון בפתרונות! אנחנו המומחים תקשיב לנו".

ולכן הקב"ה מתזמן את הרגע הזה בהכי מדוייק שיש.

שלוש בועות נפרדות הן: פרעה חי בבועה שלו, הוא בכלל לא יודע שיוסף כלוא בבית הסוהר. שר המשקים שקוע בבועה שלו, מה שמעניין אותו זה רק לשמור על הג'וב. וגם יוסף חי בכאב ובבדידות שלו. הוא לא יודע שכבר שנתיים פרעה לא ישן טוב בלילות בגלל חלומות מסתוריים שנשכחו ממנו כל בוקר.

והקב"ה כמו מחזיק בידו שלוש קוביות שש-בש, מערבב אותן וזורק, והן נופלות בדיוק על המספרים שהוא החליט מראש.

תארו לעצמכם שיוסף הצדיק היה מתחיל להתרעם על הקב"ה, הוא היה יכול להיות צודק: "למה אני בכלא? למה מכרו אותי? מה חטאתי? "

הוא היה יכול להיות ברוגז עם הבורא עולם, ואפשר היה גם לסלוח לו על כך, "אין אדם נתפס בשעת צערו". אבל ישועה ומלכות זה לא היה מביא לו.

יוסף המשיך להאמין שהכל לטובה, המשיך להתפלל אל האחד והיחיד שיכול להושיע ואכן לבסוף לא רק נושע, גם מלך על כל מצרים למשך שמונים שנה.