השואה, השורדים, האם הם באמת שרדו?

‏לרגל יום השואה אספר קצת באריכות את הסיפור של שתי הסבים ושני הסבתות שלי שעברו את השואה חלקם במשך 6 שנים וחלקם במשך שנה שנתיים,

כן, זה הסיפור שלהם.

יש הרבה שורדי שואה שזה הסיפור שלהם, כמו ארבעת הסבים/תות שלי, הם לא סיפרו כלום, לא דיברו כלום, הם לא היו מסוגלים ‏לדבר על זה או אפילו לחשוב על זה, זה הסיפור שקיבלתי מהם וזה הסיפור שאני מעביר הלאה,

הסיפור השקט, סיפור השואה הכי חזק, והכי מצמרר,

שקט וצורח בו זמנית,

מיואש ומקווה בו זמנית,

סבל נפשי ורגשי בלתי אפשרי כל דקה ושניה מהחיים

80 שנים, 

30,000 ימים,

700,000 שעות,

40,000,000 דקות 

‏שבכל שניה מאותם 40 מיליון דקות נפשם התייסרה בייסורי נפש בלתי נסבלים, אין לאף אחד מאיתנו אפשרות בכלל לנסות ולהבין מה עבר עליהם, לא רק בזמן השואה האיומה, אלא אחרי זה, כשכבר לא היה תקווה, בשואה עצמה הם יכלו בקושי רב להיתלות בתקווה שאולי אולי יצאו מזה פעם, אבל אחרי השואה הם נשארו ‏עם כל הצלקות והטראומות שאי אפשר להגדירם במילים, ולא היה להם עוד תקווה להיתלות בה, זה נשאר לתמיד, נותר להם רק לצפות ולקוות לגאולה השלמה, גאולה פרטית ככללית,

אנחנו כולנו מצדיעים לאלו שנפטרו, לאלו שמתו כל יום מחדש בעודם חיים,

על כל חיוך, על כל שניה שהם היו קיימים ועדיין קיימים.

‎HolocaustRemembranceDay 

‎Holocaust.