דבר תורה ניהולי פרשת פקודי

בתחילת הפרשה משה נותן דין וחשבון מפורט, בשקיפות מלאה, לעם ישראל על הוצאות המשכן: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה  עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכוהן. וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה… כָּל-הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שם, לח כא-כה). וכך ממשיך משה ומפרט את ההוצאות הרבות שהיו בבניית המשכן.

נוסף על כך, משה מזכיר את איתמר בן אהרון, ורש"י אומר שהוא היה "פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו", והוא עזר לבצלאל לארגן ולנהל את ענייני המשכן.

בהמשך נכתב: "וַתֵּכֶל כָּל-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שם, לט לב). הכתוב מדווח שהמשימה הושלמה, המשכן נבנה, ובני ישראל עשו בדיוק כפי שציווה ה' את משה.

בסוף התהליך העם מביא את המשכן למשה ומראה לו את המוצר הסופי: " וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו…" (שם, שם לג), ולאחר שמשה בודק שהכול נעשה על פי הציווי האלוקי הוא מברך את העם על העבודה המקצועית והטובה שנעשתה: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שם, שם מג).

מה לומדים מכך על עולם הניהול?

מתן דין וחשבון כל מנהל וכל ארגון חייבים לתת דין וחשבון על פעילותם, וכל הוצאה והוצאה חייבת להיות שקופה וידועה. הכתוב בחר להדגיש נושא זה, ולא סתם. אפילו בענייני המשכן, שכולו קדושה, נדרש משה, גדול המנהיגים, לתת דין וחשבון על כל שקל ושקל שהושקע. מזה לומדים שלא משנה איזה תפקיד נושא המנהל, בענייני כספים ומשאבים ההוצאות והפעילות חייבים להיות שקופים לכול. כשאין שקיפות, מתחילות תהיות וחששות, ולא ברור באיזה נתיב הושקע הכסף. מצב זה מעורר מייד חשדות וכל מיני מחשבות בקרב אנשים ועובדים, ואף עלול לצאת משליטה שלא לצורך. גם החוק מחייב, אחת לתקופה מסוימת, לערוך דוחות כספיים ולתת דין וחשבון לציבור על כל הכספים שיצאו ונכנסו. ידע כל מנהל שאם משה רבנו נתן דין וחשבון על פעילותו בכספי הקודש, אף אחד איננו פטור מזה.

בקרה כפולה בצלאל בן חור מונה לתפקיד מנהל הקמת המשכן בצו אלוקי. ה' ראה בו את המנהל המוכשר ביותר שראוי לנהל את הפרויקט הגדול והחשוב הזה, ועדיין שיתף גם את איתמר בן אהרון הכוהן. שיתוף זה מראה לנו את חשיבות קיומה של בקרה כפולה. כשיש שימוש בכספי ציבור, נדרשת בקרה כפולה של לפחות שני אנשים כי כך הדברים בהירים יותר ושקופים יותר, והסיכוי שיהיה משהו לא תקין יורד למינימום ההכרחי.

לפרגן לעובדים לא תמיד הכסף הוא המניע העיקרי של האנשים לפעול. גם פרגון זה דבר הכרחי, ועובדים ומנהלים רבים מוּנעים מפרגון כי הוא יוצר מוטיבציה ומראה לעובד הזוטר שהמנהל רואה את עבודתו ומעריך אותה. משה מבין את זה. מביאים לו את התוצר הסופי של פרויקט הקמת המשכן, הוא רואה את הביצוע האיכותי ומייד מפרגן לכל העובדים.

כשמסתיים פרויקט שעמלו עליו הרבה אנשים, לרוב עורכים טקס מרשים, גוזרים סרט ונואמים נאומים. המנהל חייב לעשות עבודה מקדימה כדי לראות מיהם האנשים שהיו שותפים לביצוע הפרויקט ולפרגן להם בשמם הפרטי. זהו אחד המנועים הגדולים ביותר שמניעים את העובדים להמשיך ולפעול מתוך מוטיבציה והערכה רבה למנהל ולארגון. בדיוק כפי שעשה משה "וירא את כל המלאכה … ויברך אותם משה"

המחבר:

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.