דבר תורה ניהולי פרשת ניצבים

פרשת ניצבים היא פרשה שתמיד נקראת בשבת שלפני ראש השנה. לפני יום הדין . לפני המחשבות על מה שעשינו לא טוב בשנה שעברה וצריך להשתפר לקראת השנה החדשה, ולהתפלל על השנה הבאה ומה אנו רוצים שיקרה בה .  ידוע שכל מה שקורה לאדם במהלך השנה , נסגר ונחתם ביום ראש השנה.

בתחילת הפרשה כתוב:

"אתם ניצבים היום , כולכם , לפני ה' אלוקיכם , ראשיכם שבטיכם , זקניכם , ושוטריכם כל איש ישראל . טפיכם נשיכם וגרך אשר בשעריך בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך …"

נזכיר, משה בנאום ארוך לקראת כניסת בני ישראל למצרים אחרי 40 שנה במדבר עושה שיחת סיכום לעם ישראל על תפקידו כמנהיג תוך  הדגשה ל"מאין באנו ולאן אנו הולכים".

התאריך המדובר פה הוא ז' באדר יום פטירתו של משה רבינו ובעצם הסמכת יהושע למנהיג על עם ישראל עת הם נכנסים לארץ ישראל.

ביום הזה , כמעט סוף נאומו , הוא מדגיש "אתם ניצבים היום …" כולם כולל כולם ללא הבדלים בן מעמדות וזאת לשם "לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום " בעצם משה מסכם עם בני ישראל על ברית שה' כורת עמם .

סוג של תוכנית עבודה שבהמשך הוא מרחיב אותה ".. ואת אשר איננו פה עמנו היום " הכוונה היא לבני ישראל שלאורך הדורות מעתה ועד עולם יהיו מחויבים לברית זו .

אם נתרגם את זה בפשטות הרי שמשה נואם לפני בני ישראל , מדבר על העבר עם כל ישראל , מסכם לעתיד הקרוב וקובע את החזון לדורות הבאים – עבודת ה' היא הדרך הנכונה …

בהקבלה לעולם הניהולי הרי שבראש השנה כל ארגון נדרש לבחון את עצמו . לבדוק מה היה בשנה האחרונה להבין מה טוב ומה לא טוב ולשפר לקראת השנה הבאה ולסכם את ה "לאן אתה הולך".

ובאמת אנו עדים לזה שמדי שנה בערב ראש השנה המנהל קורה לעובדיו ומרים איתם כוסית לקראת השנה הבאה ." אתם ניצבים היום "  ואותו מנהל בעצם לא קורה רק למנהלים הכפופים אליו "ראשי שבטכם וזקניכם" אלא קורא לכולם גם לעובדי הכפיים " מחוטב עציך ועד שואב מימך " , גם להם מגיע לפחות פעם בשנה לראות את המנהל שלהם להגיד לו שנה טובה שהוא יברך ויוקיר את העבודה הקשה והסיזיפית שהעובדים עושים , במיוחד את אותם עובדים שהוא לא תמיד פוגש ביום יום .

במעמד זה תמיד ראוי להזכיר את הישגי הארגון בשנה האחרונה ולהציג גם התוכניות עבודה לשנה הבאה .

בדיוק כמו משה רבינו שמזכיר את מצריים שהייתה בעבר וגם את הכניסה והחיים בארץ ישראל לעתיד לבא .

ומיד לאחר מכן מחדד להם את חזון הארגון . מהי מטרת העל של הארגון שלאורו נדרש לפעול .

בדיוק כמו משה רבינו שמדגיש את כריתת הברית עם אלוהים על עבודה לפי דרך התורה שזה החזון האמיתי ולא רק הכניסה לארץ.

מפה נלמד  שיש לקיים לפחות פעם בשנה הרמת כוסית עם כלל העובדים  , כולם כולל כולם , לברך אותם , לספר להם על הישגי השנה האחרונה ולהכוין אותם לשנה הבאה.

בהמשך מוסיף משה ואומר : "כי המצווה הזו אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה לא בשמיים היא ….. ולא מעבר לים …כי קרוב אליך הדבר מאוד וכו'"

משה מבין שבתורה יש עול גדול של מצוות ומבין שנטיית האדם הרציונלי להגיד שקשה מאוד לקיים את המצוות . מצוות שבת קשה היא אי אפשר לקיימה וקשה לקיים את מצוות השמיטה ובטוח שבתרי"ג מצוות יש עוד כאלה שנראות לא אפשריות .. מתוך ההבנה הזו מבין משה שעליו להדגיש "חבר'ה תדעו לכם , הכל אפשרי אין בלתי אפשרי , המצוות לא נפלאות ממך ולא מעבר לים " הכל בר ביצוע גם אם קשה לפעמים , ולפעמים הדברים נראים בלתי אפשריים – הם אפשריים .

בעולם הניהולי אנו נתקלים מדי יום משימות ופרויקטים שנראים לנו בלתי אפשריים , קשים לביצוע ולא הגיוניים בעליל . תמיד עלינו לזכור שכנראה הכול אפשרי איכשהו , גם אם אין תקציב , ואיו כוח אדם לביצוע , ואין זמן ואין מספיק משאבים , עדיין המשימה צריכה להתבצע. קשה אבל אפשרי ותפקידנו הוא לגרום לדברים לקרות ולפעמים להפוך את הבלתי לאפשרי …

המחבר: פוגל יניב, סא״ל (במיל) מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי .