בין הגמל והחזיר, בין הפטיש והסדן, בין האיסלם והנצרות

שני בעלי חיים טמאים מוזכרים בפרשת "שמיני", החזיר והגמל, לכל אחד מהם סימן טהרה אחד בלבד, החזיר רק מפריס פרסה ולכן פושט טלפיו בזמן שהוא רובץ לומר "ראו שאני טהור" ואילו הגמל שהינו רק מעלה גרה זוקף את צווארו בשעה שהוא רובץ כדי להבליט את "טהרתו" ושניהם טמאים.

במדרשי חז"ל [1] נמשלו הישמעאלים לגמל, החיה הזו תופסת אכן מקום חשוב בתרבות המוסלמית. וצאצאי עשיו נמשלו לחזיר. שהוא אכן אחד המאכלים הבסיסיים בעולם הנוצרי כמו אירופה וארה"ב.

מאז ה"אינתיפאדה" בראשית שנת תשס"א, מדינת ישראל עומדת בין הפטיש והסדן. מלמעלה מכה בנו הפטיש המוסלמי. ומלמטה נמצא הסדן הנוצרי, הוא לא מכה בנו הוא רק נמצא שם. מנומס וחסוד ושקט. אבל הפטיש לא היה מכאיב אלמלי הסדן.

קל לנו לאבחן את הפטיש המוסלמי, קשה יותר לאבחן את הנזק של הסדן הנוצרי (ולהתרחק ממנו) כי הממסד של מדינת ישראל בנוי וחושב על פי התרבות הנוצרית.

בתרבות הנוצרית החלש הוא הצודק. יש"ו הצלוב מופיע בכל הציורים ובכל המיתולוגיה הנוצרית בדמות של אומלל, מעונה, זר קוצים לראשו וכל גופו נוטף דם, חסר ישע מול אויביו ולכן הוא "קדוש".

בתרבות המוסלמית ההיפך המוחלט. רק החזק הוא הצודק. אם אני גובר עליך זה כי אני הצודק ואללה עומד לצידי. מוחמד לא נצלב מעולם, ולא נפל בשבי אויביו, הוא ערמומי ואכזר ושקרן מועד. הוא משקר לאויביו בלשון חלקלקות כאשר הם חזקים ממנו אך כל כוונתו היא להוליך אותם שולל. ביום בו הוא ירגיש חזק מספיק הוא יתנפל עליהם ביוזמתו וישחט את כולם [2]. כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ [3].

האבחנה הזו "הם מבינים רק כוח" כבר נמצאת אצל בעל התניא: " מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים כי במקלי כו'. ואינו ראוי וכדאי כלל להנצל כו'. וכמאמר רז"ל שמא יגרום החטא שנדמה בעיניו שחטא. מה שאין כן בזה לעומת זה, הוא ישמעאל חסד דקליפה. כל שהחסד גדול הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו" [4]

שדרני התקשורת והפוליטיקאים במערב, ספוגי תרבות נוצרית משחר ילדותם, מאמינים שהחלש הוא הצודק ולכן "מה אתם רוצים מהפליטים האומללים בעזה? יש לכם חיל אויר וטנקים ומה לא!"

בעיניהם, מדינת ישראל היא החזק ואילו ה"פלסטינים" הם החלשים ולכן הם הצודקים.

ומהצד השני, בני העם המומצא שמעולם לא היה קיים באמת כעם עצמאי עם תרבות משלו, כשהם רוצחים בנו הם מציגים עצמם בפני אחיהם הישמעאלים, פראי האדם, בתפקיד של הגיבורים והחזקים: "אללהו אכבר!", אך מול העולם הנוצרי הם באים כחלשים ואומללים.

הממסד הפוליטי-תקשורתי בישראל לא יודע כיצד להתמודד מול לפיתת המלקחיים הזו. בין הגמל והחזיר. ישראל מנסה לשחק שחמט על לוח שש-בש. משום שאיננה מודעת ואיננה רוצה לדעת על המוסר היהודי "הבא להרגך השכם להרגו".

הקואליציה הזו בין הגמל והחזיר, בין האיסלם לנצרות,. בדמותם של ישמעאל ועשיו. אבותיהם של המוסלמים והנוצרים, איתם יש לעם ישראל חשבון ארוך בן אלפיים שנה, נגד היהודים והיהדות מאז ועד ימינו אלה. מופיעה בסוף פרשת תולדות. שם מוצאים אנו שנוצר קשר משפחתי, ישמעאל ועשיו הפכו למחותנים וקמה כעין ברית בין עשיו לישמעאל:

וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשיו לו לאשה

ועל כך מתפלל הפייטן 

"יוושעו לעין כל, ואל ימשלו בם רשעים.

כלה שעיר וחותנו, ויעלו לציון מושיעים.

    כי אתה רב סליחות ובעל הרחמים": [5]

בתורה שלנו, לא החלש צודק באשר הוא חלש, ולא החזק צודק באשר הוא חזק. "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך". בתורה שלנו רק הצודק צודק.

ה"מלחמה" בעזה לא יכולה להתנהל בנימוק של "הגנה עצמית" אלא בנימוק "ארץ ישראל כולה שלנו-כולל עזה!" עלינו לחזור לצדק המקורי, הצדק של התורה!  

ההתכחשות הממסדית לתורה וליהדות הובילה את ממשלות ישראל להתכחש לצדק היהודי המקורי: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". וכשאיבדנו את הצדק באוסלו איבדנו את הנשק הכי חזק: את תחושת הצדק.

הסכם אוסלו הכיר בכך שעל האדמה הזו ישנם שני עמים ולשניהם מגיעה מדינה עצמאית. כלומר ארץ ישראל לאו דווקא שלנו. היא גם שלהם.

אי אפשר לתלות את אובדן הצדק רק בצד שמאל שבמפה הפוליטית. נתניהו נבחר ב-1996 בכוח הסיסמה "נתניהו טוב ליהודים" אבל מיד אחרי שנבחר עשה את ההיפך הגמור מרצון הבוחרים והלך ללחוץ יד לרוצח הנבזה ערפאת ולחתום עמו על הסכם חברון. בזאת הוא גרר את ה"ימין" עמוק לתוך הבוץ שבצד שמאל.

מילה אופטימית לסיום, בלילה האחרון הותקפה מדינת ישראל ע"י מאות טילים וכטב"מים, אזעקות הופעלו במספר מקומות בארץ. בניסי ניסים נבלמו מכל הטילים. אבל לא על כך עיקר שמחתי אלא על נתון אחר: בחמישייה הפותחת של חיפושי גוגל הופיעה המילה "תהילים".

אם היום בצהריים יבוא פתאום משיח מן השמים כמובן שזה יהיה נהדר. אבל עד אז אנחנו חייבים להפסיק להתלונן על השמאלנים, לחלום בקול רם על מדינה יהודית .לזרוק את המנהיגות ה"ימנית" הזו  מכל המדרגות ולהקים מנהיגות יהודית שמחוברת למוסר היהודי ולא לנצרות.

[1] להרחבה בנידון: פורטל הדף היומי
[2]
[3] משלי כ"ו
[4] ספר התניא, איגרת הקודש סימן ב. יש לציין שככל הידוע לנו, בעל התניא לא פגש מימיו שום מוסלמי.
[5] סליחות נוסח אשכנז "ישראל נושע ביי תשועת עולמים"