אינדונזיה, אזרבייג'ן ופקיסטן: כוח בינלאומי לעזה?

אינדונזיה, אזרבייג'ן ופקיסטן הן שלוש המדינות המובילות שנמצאות במגעים מתקדמים להצטרפות לכוח בינלאומי עתידי שיפעל ברצועת עזה, במטרה לייצב את האזור לאחר יישום תוכנית השלום של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. על פי גורם בכיר במערכת ההגנה של ארצות הברית שצוטט באתר "פוליטיקו", שלוש המדינות הללו הביעו את העניין הרב ביותר במעורבות בשטח, והן משתתפות בדיונים פעילים על הרכב הכוח, יעדיו ומבנה הפיקוד שלו.

המהלך, אם יצא לפועל, יסמן שלב חדש ומשמעותי בהתמודדות עם האתגרים הביטחוניים והמדיניים ברצועת עזה. מדובר בכוח זר זמני שעתיד לכלול חיילים ממדינות מוסלמיות וידידותיות לארה"ב, אשר יפעלו בתיאום עם מצרים וירדן ויקבלו ייעוץ ותיאום מצד וושינגטון. לפי המתווה, תפקיד הכוח יהיה להבטיח את היציבות בשטח, לסייע בשיקום האזור ולהכשיר את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בראשם המשטרה המקומית.

לדברי אותו בכיר אמריקאי, המשא ומתן על פרטי ההרכב הסופי של הכוח נמצא בעיצומו, אך עד כה אף מדינה לא נתנה התחייבות רשמית או התחייבות כתובה לפריסת חיילים בפועל. "אלו המדינות שהביעו את העניין הרב ביותר", אמר, "אך אנו עדיין נמצאים בשלב של תיאום עמדות, בדיקת כשירויות ובחינת התנאים המדיניים והמבצעיים בשטח".

תוכנית "20 הנקודות לשלום בעזה" שגיבש הנשיא טראמפ מהווה את המסגרת הרעיונית למהלך זה. לפי התוכנית, ארצות הברית תוביל מהלך אזורי בשיתוף מדינות ערביות ואחרות, שיכלול פריסת כוח בינלאומי זמני ברצועת עזה. הכוח יתמקד באימון כוחות ביטחון פלסטיניים, שמירה על הסדר, מניעת חזרת גורמי טרור והבטחת מעבר הדרגתי לשלטון אזרחי יציב. עם זאת, ארה"ב הבהירה כי חיילים אמריקאים לא ייקחו חלק ישיר בפעילות בתוך שטח עזה.

הקמת הכוח צפויה, לפי הערכות, רק בעוד מספר חודשים אם בכלל. בשלב זה מדובר בדיונים ראשוניים בלבד, והבכירים המעורבים מדגישים כי הדרך עוד ארוכה. גורמים מדיניים ציינו כי מדובר בתהליך עדין ורגיש, במיוחד לנוכח הרקע ההיסטורי והפוליטי של המדינות המעורבות, שמאז ומתמיד נמנעו ממעורבות ישירה בזירות המזוהות עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

באינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, נושא התמיכה בפלסטינים זוכה לפופולריות רחבה בציבור ובמערכת הפוליטית. השתתפות אינדונזית בכוח בינלאומי עשויה להתקבל בציבור המקומי כמהלך של סולידריות מוסרית, אך גם לעורר ויכוחים פנימיים בשאלה האם יש מקום לשיתוף פעולה עם יוזמה שמקורה בארצות הברית.

באזרבייג'ן, מדינה מוסלמית חילונית בעלת יחסים קרובים עם ישראל ועם טורקיה, השיקול הוא שונה: השתתפות בכוח עשויה לחזק את מעמדה כשחקנית מתונה בזירה האזורית. יחד עם זאת, בבאקו בוחנים בזהירות את היבטי הביטחון והמשמעות של פריסה באזור רווי חוסר יציבות.

פקיסטן, המדינה השלישית המעורבת בדיונים, מחזיקה בצבא גדול ובעל ניסיון רב במבצעים של שמירת שלום מטעם האו"ם. עם זאת, גורמים ביטחוניים בפקיסטן ציינו בעבר כי כל החלטה לשלוח חיילים לעזה תדרוש אישור פרלמנטרי ותלווה בביקורת פוליטית עזה, במיוחד מצד חוגים איסלאמיים הרואים בשיתוף פעולה עם ארצות הברית מהלך בעייתי.

בינתיים, בזירה הבינלאומית שוררים ספקות כבדים באשר ליכולת התוכנית להתממש. דיפלומטים ואנליסטים מציינים כי גם אם הכוח יוקם, האתגרים בשטח עצומים: מרמת הביטחון הבסיסי ועד לסוגיות של ריבונות, שליטה אזרחית ויחסי הכוחות בין הפלגים הפלסטיניים.

הפסקת האש הנוכחית בעזה, שנכפתה במסגרת ההבנות האחרונות, נחשבת לשברירית ביותר, וכל שינוי במאזן הכוחות עשוי להצית מחדש את האלימות. גם העובדה כי המתווה האמריקאי מבוסס על שיתוף פעולה הדוק עם מדינות ערביות שלא כולן ממהרות לאמץ את היוזמה מוסיפה אי-ודאות.

בקהילה המדינית מעריכים כי יוזמת טראמפ, על אף ספקותיה, נועדה בראש ובראשונה לשמר את ההובלה האמריקאית בתהליך המדיני ולמנוע התערבות רוסית או איראנית ישירה בשיקום עזה. גורמים בבית הלבן הבהירו כי ארצות הברית תמשיך לפעול מאחורי הקלעים לגיבוש ההסכמות, אך תימנע ממעורבות צבאית בשטח.